"לא לגזענות, לא להדרת מיעוטים" – זו אמורה להיות אמירה כל כך טריוויאלית, כזו שאפילו לא תתפוס את הדקות האחרונות במהדורת החדשות היומית. אבל בישראל 2011, אמירה כזאת מצטיירת כאומץ וכמנהיגות. כנראה שאנחנו מעדיפים לקדש את המובן מאליו. ציפי לבני יצאה מעורה ובכך חשפה את הסיפור המצער של החברה הישראלית, סיפור שמושתת על אימוץ "תרבות אמצע" או בשמה האמיתי: תרבות ה"לא ראיתי – לא שמעתי – לא ידעתי וטוב לי כך".
העיסוק התקשורתי הנרחב ב"חוק הלאום" של חבר הכנסת אבי דיכטר מסיעת "קדימה" וזאב אלקין מסיעת "הליכוד", מעניין לא רק בגלל אופיו הגזעני, אלא בגלל המלחמה בו של יושבת ראש הסיעה, ציפי לבני. הצעות חוק גזעניות מגיעות כל יום לשולחן הכנסת ונראה שהמצב בישראל הולך ומחריף. יותר אנשי ציבור ופוליטיקאים תומכים ומציעים חוקים שרומסים מגזרים רבים בישראל ובכך מגדילים את הפערים החברתיים הקיימים גם כך. רשימה חלקית ביותר: חוק העמותות, חוק החרם, חוק הקבלה ליישובים, תיקון לחוק לשון הרע, תיקון לחוק השפיטה.
השבוע, לאחר התנגדותה של ציפי לבני, גנז חבר הכנסת דיכטר את הצעת החוק הפרובוקטיבית, שעיקרה התבסס על כינון זהות לאומית אחת בישראל, הזהות היהודית. הצעת החוק כללה מספר רפורמות שתפקידן להוציא כל זהות לאומית אחרת אל מחוץ לסדר החברתי בישראל. אחד השינויים המוצעים בחוק הוא הגדרה של העברית כשפה רשמית יחידה ובלעדית והפיכתה של השפה הערבית לשפה לא – רשמית אך בעלת "מעמד מיוחד". כמו כן, המדינה תפתח ותטפח התיישבות יהודית בתחומיה ובאותה נשימה לא תתמוך בבנייה ובהתיישבות של לאומים אחרים בשטחיה. כדי לחתום את הדיכוי, מציע דיכטר שימוש במשפט העברי כבסיס והשראה לחקיקה החדשה.
תחת כנפיה של סיעת קדימה עברו לא מעט הצעות חוק מפלות ומהפכניות והן לא עוררו את זעמם של חברי המפלגה וגם לא את זעמה של יושבת ראש הסיעה. מה בכל זאת חדש תחת השמש? הצעת חוק זו כנראה עוררה משהו במפלגה הרדומה, שכן רוב חבריה הצביעו נגדה ודיברו בתקשורת בגנותה. את גל ההתקפה נגד ההצעה הובילה לבני ונראה שלולא התנגדותה הנחרצת, הצעה זו הייתה ממשיכה הלאה להצבעה במליאה, הרי לא מעט חברי כנסת רבים חתמו עליה במתכונת שנגנזה.
שנים שאני מנסה להבין מי היא ציפי לבני המנהיגה. מה מניע אותה, מהי האג'נדה שלה. בסביבה הקרובה אלי לבני היא אישיות אהובה מאד. השאלה היא למה? את רוב זמן המסך שלה היא מבלה בלומר מה לא טוב בביבי ולעיתים היא מקדישה משפט או שניים לנושא מה גרוע בברק. איך היא הייתה מנהלת את המצב במדינה? התשובה לשאלה זו נשארת בגדר תעלומה. אולי זה הוא סוד הקסם שלה, העובדה שאין לה מסר חד משמעי או עמדה מוחלטת לגבי סוגיות קריטיות במדינה. נוח לנו להזדהות איתה כי היא לא שחורה ולא לבנה, לא ימנית ולא שמאלנית. היא עושה את מה שכולנו אוהבים לעשות: לצאת בדיעבד נגד דברים. להיות באמצע.
