רעבים לעוד?

שתפו

שני הטרנדים החמים בהוליווד כיום הם: חלוקת סרט לשני חלקים כדי להרוויח ממנו פעמיים, ועיבודים לסדרות של ספרי נוער מז'אנר המדע הבדיוני והדיסוטופיה העתידנית. לפעמים שניהם הולכים ביחד, כמו במקרה של "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1", הסרט השלישי בסדרת "משחקי הרעב" שמבוסס על הספר הסוגר את הטרילוגיה מאת סוזן קולינס.

על פניו, עיבוד ספר של 350 עמודים לשני סרטים שאורכם המצטבר הוא למעלה מארבע שעות, נשמע כהגזמה פראית, אבל לאולפני Lionsgate יש שני אסים בשרוול: צמד הלורנסים. זוכת האוסקר ג'ניפר לורנס הפכה בשנים האחרונות לחביבת הקהל בעזרת כישורי המשחק בלתי מבוטלים ולא מעט הומור עצמי. כאשר לורנס משלבת כוחות עם לורנס (הבמאי פרנסיס לורנס, שאחראי ל"אני, אגדה" ולסרט הקודם בסדרת "משחקי הרעב"). נראה שאין סיבה שהשניים לא ישחזרו את ההצלחה והנוסחה של הסרט הקודם.

משחקי רעב נטולי רעב

הסרט החדש של "משחקי הרעב" שונה מהותית מקודמיו – אין בו משחקי רעב, למשל. עלילת הסרט מתרחשת בעתיד דיסוטופי בו הסדר הדמוקרטי המוכר לנו קרס ופינה מקום למדינה בשם "פאנם" שמחולקת לשלושה-עשר מחוזות. לכל מחוז תפקיד והתמחות משלו והמחוזות עצמם כפופים לבירה המכונה קפיטול, בהנהגתו של הנשיא סנואו.

סנואו הוא דיקטטור קלאסי. הוא אכזרי, אולם גם ברגעיו הברוטליים ביותר הוא אינו מאבד שליטה ומצליח לשמור על פאסון. ההמצאה הגאונית שלו היא משחקי הרעב שמשודרים ברחבי כל המדינה וכל אזרחיה מחוייבים לצפות בהם. בכל שנה, כל מחוז, מעמיד שני נערים/נערות מטעמו שישתתפו במשחקים ואלו מנהלים מוצאים את עצמם בזירות קרב ממולכדות ומשתנות ללא הרף, בהן יאלצו להלחם ביריבים מהמחוזות האחרים עד מוות.

משבר מאחורי הקלעים 

בסרטים הקודמים קטניס אוורדין ממחוז 12 נמלטה מהסבב הקודם של המשחקים והפכה לסמל התנגדות לשאר המחוזות ולאתגר בעבור הקפיטול. לאחר שני סרטים שהתמקדו במשחקי הריאליטי, הסרט החדש מראה לנו את העולם שמאחורי הקלעים. אין הרבה אקשן בחלקו הראשון של "עורבני חקיין", במקום לראות את קטניס זוהרת ומכסחת את הצורה, אנחנו צופים בה כשהיא נמצאת במצב פוסט-טראומטי, מנסה להתגבר על העובדה שחברה הנאמן פיטה שבוי בקפיטול.

לנשיאה קוין, מנהיגת מחוז 13, יש מטרה אחרת. לאחר שעזרה לקטניס להימלט מהמשחקים היא מתכננת לנצל אותה בתור סמל התקווה ובעזרתה לעורר מהפכה נגד הדיקטטורה של סנואו. אלא שהחבר'ה הטובים לא בהכרח מתנהגים כצפוי. לקוין ולצוות שלה אין שום כוונות לעזור לקטניס לעבור את המשבר הנפשי שהיא שרויה בו. להיפך, קוין שוכרת צוות צלמים כדי ליצור צילומי תעמולה שמתמקדים בקטניס, שכלל לא מעוניינת להיזרק לתוך המערבולת הפוליטית הזאת.

"עורבני חקיין" אמנם מבוסס על ספר נוער אבל הבמאי לורנס התיחחס אל המקור ברצינות יתרה וזה עובד. הסרט מבוים בקפידה תוך כדי שימת דגש על הפרטים הקטנים. לורנס לא מפספס את הלכלוך והזוהמה במחוזות מוכי המלחמה, את ערימות הגוויות שמוטלות ברחובות ואת הקדרות שהעולם הדיסטופי של קולינס עמוס בה. השחקנים מאיישים את התפקידים שלהם בהצלחה גם כן. ג'ניפר לורנס מצליחה לאזן בין דיכאון לתקווה ולזרוח כהרגלה בתור דמות נשית ראשית מעניינת וחזקה.

די לדמדומים

ג'וליאן מור בתור הנשיאה קוין מבצעת כהלכה את תפקיד הביץ' שמקבלת את ההחלטות הקרות ופיליפ סימור הופמן בתור היועץ שלה (ובתפקיד האחרון של חייו) שוקע בדמות ברצינות, למרות שאין לו סצינות רבות. דונאלד סאת'רלנד כל כך מוצלח בתור הנשיא סנואו שהוא מצליח להשרות אווירה של חוסר נעימות במינימום זמן מסך. החידה האמיתית היא נטלי דורמר (שמוכרת מתפקידה ב"משחקי הכס") בתפקיד אנמי של במאית סרטי התעמולה. היא מקבלת שורות לקוניות ולא ממצה את הפוטנציאל שלה.

הנקודה החזקה של הסרט היא העובדה שהוא מתבסס על הספר הכי פחות אהוב ודינמי בסדרה, ועדיין מצליח להיות מעניין ונאמן למקור ואפילו להתעלות עליו. החלוקה לשני חלקים לא פוגמת באיכות הסרט אלא רק עושה לו טוב, כי פרנסיס לורנס לא מאבד את חוש הקצב לרגע ודאג לחתוך את הסרט בנקודת שיא מרשימה.

המהלכים הפוליטיים מחזיקים את הסרט; במקום לצעוק כמה ריאליטי זה דבר רע, הסרט מראה את ההחלטות שמובילות לשימוש בריאליטי. התסריט לא מספק תשובות לגבי הלגיטימציה לשימוש בפורמט אבל הוא בהחלט מציג את הצד המטריד שנובע מכך. הוא לא יבקש מכם לבחור צד אבל הוא יכריח אתכם לחשוב. "עורבני חקיין" הוא סרט מותח ועוכר שלווה, ובעיקר משמח אותי על כך שזאת סדרת סרטי הנוער השולטת בקולנוע היום. מסתבר שהרבה דברים טובים קרו בהוליווד מאז "דמדומים".


שתפו

כתיבת תגובה