זה נראה אולי לא מתחשב או לא רגיש, אבל בחודש האחרון נמנעתי מלראות טלוויזיה. פשוט לא הדלקתי (וכשהדלקתי התחרטתי על כך). כמובן שהעדכונים המשיכו להגיע מהרדיו ומדי פעם חמקתי לקריאה אינטרנטית על מנת להתעדכן, אבל אלו בעיקר ביססו עוד יותר את מעמדו של דוכן המידע האקטואלי החדש-ישן בחיי: הפייסבוק. למעשה, זמן המסך החדשותי שנחסך הושלם (אם לא יותר מכך) דרך הפיד שהפך למיני מהדורת חדשות חברתית ומתמדת.
החדשות אם כן המשיכו להגיע, אך בפורמט קצת אחר: סטטוסים, שירים, ממים או גרפיקה מתוחכמת המראה נתונים סטטיסטיים מבהילים. הפוסטים הגיעו משלל רחב של סוגי כתיבה ודעות: הומור ציני, שיתופים מרגשים, זעם בלתי נשלט, כאב ופחד. זהו תוכן שנכתב עלי ידי חברים-אזרחים, לא עוד תוכן חדשותי שנערך על ידי עורכי חדשות מנוסים, אלא תכנים שאתם, חברי הפייסבוק שלי, קבעתם. יש בזה משהו מאוד אנושי, כנה ויפה, ולי נותר רק לקרוא את מה שאתם ראיתם לנכון לספק לי. לכן, מתוך ייאוש מסוים וכדרך התמודדות ופורקן גרפומני, מוגש בזאת סיכום "צוק איתן" בראי הפייסבוק.
1. עמוד "סטטוסים מצייצים"
ייתכן והיתה זאת תחושת שליחות ליצירת "מדורת שבט" ישראלית ואולי דווקא ניצול הפעילות העירנית של משתמשי פייסבוק בישראל, אך אין ספק כי עם התחממות הגזרה הדרומית העמוד נכנס לפעולה בפול גז. עד מהרה העמוד הפך להיות מוקד "עליה לרגל" כאשר הוא משתף דברים עצובים, מצחיקים ומרגשים כאחד. כל פוסט שסטטוסים מצייצים העלה זכה לאלפי תגובות ונדמה כי כיום זאת אחת הפלטפורמות היחידות שמצליחות לאחד בין כל הדעות והעמדות הקיימות במדינת ישראל – המכנה המשותף הרחב ביותר.
2. רוני דניאל
אי אפשר לדבר על "צוק איתן" מבלי להעלות את שמו של הפרשן הצבאי של ערוץ שתיים, רוני דניאל, האיש שהפך לבן בית ברחבי ישראל. בין עשרות השדרנים בכל המדיות האפשריות, נדמה כי רוני דניאל לא עזב את המסך לרגע. נוכחותו הצבאית והלוחמנית הפכה ממש לסימן היכר עד כדי כך שנהפך לאגדת "צ'אק נוריס" הישראלי. אם בזמן מלחמת המפרץ היה לנו את נחמן שי שהיה ה"מרגיע הלאומי", הרי שצוק איתן הכתיר את רוני דניאל ל"מצביא הלאומי". סטטוסים רבים נכתבו עליו: תמיכה וחיזוק בעמדותיו או ביקורת על תמיכתו במהלכים צבאיים ו"הרעלת" הטלוויזיה במיליטנטיות מיותרת. בין אם אתם ממחנה רוני דניאל או לא, אי אפשר להתעלם מנוכחותו.
3. טרור פייסבוק
כאמור, המלחמה (או ה"מבצע") היתה חסרת תקדים בכך שהלחימה התקיימה גם במרחבי הרשת וברשתות החברתית. רבים קיבלו הודעות מאיימות בעברית קלוקלת עם דרישה לכניעה ועשרות עמודי פייסבוק נפרצו והעלו פוסטים בחסות החמאס. הפריצה הידועה ביותר היא ההשתלטות של החמאס על העמוד "סטטוסים מצייצים". השתלטות זאת ספק הכניסה אנשים לחשש קל וספק יצרה גל הומוריסטי בפיד. על אף שעד מהרה העניין נפתר והעמוד הושב לקדמותו, הסיפור קיבל הדים רבים וזכה להתייחסויות מעמודים מתחרים.
4. "תקוף תעשה פיגועים"
"תקוף, תעשה פיגועים" שהפך בעברית ל"תקוף תעשה ביגועים" (המקור בערבית: זעזע את ביטחון ישראל) הוא סרטון תעמולה ששחרר החמאס ויועד לציבור הישראלי. ויקיפדיה מלמדת שהשיר נכתב במקור ב2012, אך לאור הצלחתו הוא תורגם גם לעברית בגרסה קיצית-ישראלית כחלק ממלחמת הרשת. עיקר השיר: איומים והבטחות לפגיעה באזרחי ישראל על רקע תמונות המאדירות את כוחו של החמאס . כפי שוודאי העזתים מזלזלים בערבית המתורגמת שלנו, כך גם הישראלים קיבלו את הסרטון עם העברית המשובשת (במילים עדינות) בהומור. בסופו של דבר מה שהיה אמור להיות מסר תוקפני ומעורר פחד, הפך הפך ללהיט הומוריסטי ברשת וזכה לעשרות קאברים שלא היו מביישים אפילו את סרטוני "יניר האחמ"ש".
5. "ממים של קיבוצניקים"
המלחמה הזאת פגעה בכולם. אך נדמה שתושבי עוטף הגדר (קיבוצים ומושבים ברובם) הם אלו שחטפו את המהלומה הקשה ביותר שככל הנראה תמשיך להלום בהם עוד הרבה אחרי – איום המנהרות. כיאה וכנהוג להומור הקיבוצי, ציניות וסרקזם הם הכלים הרגשיים הנפוצים ביותר. מי שסיפק את אותו הומור ציני-סרקסטי (שמאחוריו בעצם עומד חשש ועצב גדול) הייתה לא אחרת מהקבוצה הידועה "ממים של קיבוצניקים". הקבוצה מונה כ8,718 אישה ואיש*, קיבוצניקים בהווה ובעבר מכל רחבי הארץ. במהלך המבצע נדמה כי הקבוצה נכנסה להילוך טורבו כאשר כל יום עלו ממים חדשים בנושא המלחמה, בקשות מקיבוצי הדרום והצעות של קיבוצי הצפון. בין הממים הפופולריים היה מם שרפרר (כמובן) לסרט "מבצע סבתא" האגדי : "הקיבוץ לא יממן מנהרה או תעלה של מי שלא חי בו בשנים האחרונות". קרדיט: אייל בן צבי וגולן אבוטבול.
6. קבוצת "צריכים משו???"
קבוצת ענק המונה 54,916 משתמשי פייסבוק* וידועה בעיקר בקרב הציבור הדתי לאומי. הקבוצה שהיתה פעילה ביותר היא בין הראשונות שנכנסו לקצב פעילות מואץ לאחר אירוע חטיפת ורצח שלושת הנערים מהמגזר הדתי לאומי. עם תחילת "צוק איתן" הקבוצה הפכה להיות מוקד מרכזי להתארגנות והתקבצות של קריאת פרקי תהילים, ארגוני משלוחים, תמיכה ועזרה למשפחות בהם האבות נקראו למילואים בצו שמונה.
7. עזה אנדרגראונד
לא רק מערכי הדוברות פעלו בשיא מרצם, אלא גם אזרחים מן השורה טרחו להפיץ מידע ולדווח על עמודים בינלאומיים פוגעניים כלפי ישראל. אחד מהאימג'ים שהפך להצלחה ההסברתית של ישראל בצוק איתן – "עזה תחתית" או "Gaza Underground". מדובר באימג' פשוט יחסית, אך עם קונספט ושפה עיצובית שהצליחה לחצות גבולות תרבותיים והסברתיים: מפה של עזה ויישובי העוטף הנראית כמו מפת הunderground של לונדון, הsubway של ניו יורק או הmetro של פריז. אימג'ים אלו זכו לשיתופים רבים חוצי מדינות ויבשות שהצליחו בפשטות וללא מילים להעביר את תחושת חוסר הביטחון של תושבי עוטף עזה. ואם זה לא הספיק, כמובן שהוידאו המפורסם של ג'ואן ריברס עשה את העבודה.
8. "Standing with the IDF – שומרות על הצוק איתן"
לא באמת ציפיתם שבפיד שלי לא תהיה התייחסות למשהו שובינסטי/פמיניסטי, נכון? אכן, הפיד שלי היה מלא ביוזמות נשיות אנטי מלחמתיות, החל מקבוצת "חלאס" ועד לקבוצות "נשים מדברות שלום". נדמה שכל יום צצה לה עוד קבוצה שעסקה בשיח נשי בהקשר המצב בדרום, ואפילו היו כמה יוזמות מבורכות של יצירת קשר עם נשים עזתיות מעבר לגדר שכתבו מה קורה בעזה במילוהתיהן שלהן. אך לצערי על קטגוריית פמיניזם/שובינזם נכנס עמוד הפייסבוק "standing with the IDF – שומרות על הצוק איתן". למי שלא שמע/ה מדובר בעמוד השם לעצמו מטרה לעודד את חיילנו שבחזית על ידי העלאת תמונותיהן של נשות ישראל כאשר הן חסרות פנים אך חשופות איברים עליהם נכתבו אמרות תומכות בצה"ל. המסר פשוט: הנשים הם פרס ללוחם בחזית. מסתבר שלא הרבה השתנה מאז 1948 עת הוקמה מדינת ישראל ברוח תרבות המיידל'ה. הסיפור של העמוד מסתבך כאשר הוא עורר את זעמן של פמיניסטיות הרשת שהצליחו להוריד אותו, אך כעבור ימים מספר הוא הוחזר. בין אם אני מסכימה או מתנגדת נחרצות (נסו לנחש) אי אפשר שלא להתייחס לתופעה כאחד מרגעי הפייסבוק ש"צוק איתן" זימן לנו.
9. "בשמאל איבדו את המצפן המוסרי" (הארץ)
כשרשימת עשרת הרגעים של צוק איתן בפייסבוק חוברה, היה רצון להימנע מלתת במה לכתבה או טקסט של עיתון או כל יוצר תוכן מסחרי אחר. הכוונה הייתה שהרשימה תהיה על טהרת תוכן רשתות חברתיות בלבד שמשתמשי הפייסבוק בחרו ויצרו בעצמם. אך לא היה מנוס מלכלול את הכתבה "בשמאל איבדו את המצפן המוסרי" של שגיא ברמק. אם אתם תוהים מדוע, הרי שלא רק שזאת הכתבה הכי משותפת אצלי בפיד, היא גם הכי הפתיעה במגוון קהל המשתפים. רוב שיתופי הכתבה צצו בליווי הנוסח הבא: "אני אף פעם לא קורא/ת את העיתון השמאלני הזה, אבל סוף סוף יש שם מישהו שמדבר לעניין". אם כן, זה לא רק תוכן הכתבה שמשנה, אלא ההצלחה שלה בשבירת מחסומים ודיכוטומיות פוליטיות. הכתבה אפשרה לאנשי ימין ושמאל להתקרב ולהתערבב ויצרה עשרות דיונים אותנטיים וחשובים.
10. רוני דניאל ויונית לוי
תמונה שזכתה לאלפי תגובות ומאות שיתופים ובה רואים את יונית לוי, הידועה כ"קרה", מחבקת את רוני דניאל, הידוע כ"מיליטנטי". היה בה משהו שנתן תחושה שזה עומד להסתיים, ויותר מכל, הראה את הצד האנושי של הדמויות התקשורתיות שספגנו אותן יתר על המידה בחודש האחרון. התמונה סיפקה לנו שבירת מתח, או אולי שבירת דיסטנס אם נישאר באווירת צה"לית. כותבת בשם ליאן רם (עמוד "פוליטקלי קוראת") ניסחה זאת היטב: "הרבה תגובות של גועל וסלידה בפיד שלי אל מול התמונה הזו, בשל אופיו המיליטנטי (אנדרסטייטמנט) של רוני דניאל. אני אוהבת אותה כי היא מזכירה לי שאף בנאדם הוא לא רק משהו אחד."
*נכון לתאריך כתיבת הכתבה.
