פורט את בית אבא

מאת:מיכל בלוך
שתפו

יום שישי ראשון של שמש, שעון הקיץ התחיל אתמול בלילה. בשכונת שפירא באופקים (ההיפך הגמור מזו שבתל אביב) הרחובות שקטים, וריחות של תבשילים עולים מהחלונות. מהבית האחרון ברחוב ירושלים, ממש לפני שהעיר נגמרת ומתחילים המרחבים הירוקים, נשמעים צלילי מיתר עזים. מנגינה מסתורית ולא מוכרת, שמנגנת את סיפורה העגום של מסורת שהושתקה.

יניב מזגאוקר הוא עוף מוזר. כבר בהיותו נער שמע קלטות של מוזיקה הודית ועוד הגביר את הווליום למקסימום, כדי שכולם יכירו את המוזיקה שלו וכדי שהחברים ההודים לא יתביישו במורשתם. מזגאוקר מצידו, עולם לא התבייש במקום ממנו באה משפחתו, והתפרסם כבר בגיל ארבע, ילד הפלא שרוקד לצלילי מוזיקה בסגנון קוואלי שניגנו אביו ואחיו. מדי ערב אורחים התקבצו בבית הוריו של מזגאוקר, והמוזיקה התנגנה עד אור הבוקר. "הלימודים?" הוא נזכר וצוחק, "זה היה פחות חשוב".

בולבול טרנג של יניב מזגאוקר, אותו בנה אביו
בולבול טרנג של יניב מזגאוקר, אותו בנה אביו

מזגאוקר הוא דור רביעי למשפחה של מוזיקאים: סבו מצד אמו היה נגן הרמוניום מקצועי, ואביו ניגן על מגוון רחב של כלים הודיים. בשנות השבעים והשמונים התפרסמו אביו אלישמע ושני אחיו ג'אקה וספאני בתור "האחים מזגאוקר", הרכב משפחתי שניגן ושר יצירות הודיות מסורתיות. מזגאוקר עצמו מנגן (בעיקר) על בולבול טרנג – כלי מיתר וקלידים שבנוי בצורת צוואר ארוך, ובסופו תיבת תהודה מתומנת. טכניקת הנגינה על הכלי דומה ביותרלזו של גיטרה, ולמעשה, היום נדיר למצוא בולבול טרנג שאינו חשמלי.

לאחר מותו של אביו, יניב הפסיק לנגן בבולבול טרנג שלו למשך שמונה שנים. רק לפני שנתיים חזר לנגן בעקבות חלום שחלם. את הבולבול טרנג של מזגאוקר בנה אביו לפני שלושים שנה ביד אמן ובדיוק מופתי, ויש לו סימן זיהוי ייחודי: תיבת התהודה שלו היא בצורת מגן דוד, ולאורך הגשר מודבקים שני דגלי ישראל קטנים. הדגלים הם "חותמת" שהשאיר אביו על כל הבולובל טרנגים שבנה. "אבא שלי היה פטריוט", מעיר מזגאוקר. עד היום, אמו היא שמכוונת את המיתרים, "תמיד", הוא מבקש לחדד.

המוזיקה ההודית רועה בשדות זרים

הבולובל טרנג הוא לא רק כלי, הוא גם אוחז בחובו את הסיפור העצוב של המוזיקה ההודית בישראל: יש לא מעט אמנים ישראלים, ותיקים ובולטים, שלמדו לנגן על כלי נגינה הודים, אימצו בשיריהם מוטיבים הודיים מוזיקליים וכתבו אפילו לחנים לשירים המושפעים מהקו המוסיקלי ההודי. אבל המורים של אותם מוסיקאים, בני הקהילה ההודית שעלו לישראל, לא פרצו לתודעה הישראלית וקולם כמעט ולא נשמע.

מזגאוקר העלה כמה שמות של אמנים מהקהילה ההודית שפרצו לתודעה הישראלית, ומתברר שהרשימה דלה מאד: סמסון קהמקר, מאיה אברהם, ליאורה יצחק וליאור דטאוקר. לעומת זאת, ברשימת האמנים שאינם הודים ומשלבים בשיריהם אלמנטים הודיים מובהקים, אפשר למנות רבים; בין הבולטים שבהם שלמה בר, עופר לוי ויואב יצחק, ומהשנים האחרונות את השיר "פזמון ליקינטון" מתוך הפרויקט "בייבי אוריינטל" והשיר "חליפות" של הדג נחש.

מי שיבחן מקרוב את עולם המוזיקה ההודית בארץ, ימצא אינספור אמנים ויוצרים מוכשרים, ביניהם גם כאלה שמנגנים על כלים מסורתיים עד היום (ביניהם אייזק מלוד, יגאל דן ואפרים סטמקר). אבל ממש כמו במקרה של מזגאוקר, נדיר להיחשף אליהם באירועים מוזיקליים שמחוץ לקהילה ההודית. לדעת מזגאוקר, הבעיה נובעת מכמה גורמים, ביניהם ענווה מוגזמת שמאפיינת את הקהילה, וגם, איך לא, סכסוכים פנים-קהילתיים. דוגמה לסכסוך שכזה הוא אירוע ההודויאדה שמתקיים מדי שנה באילת, ממש כמו התימניאדיה. אלא שבשונה מהתימניאדה, ההודויאדה כפולה, מתקיימים שני אירועים שונים, בזמנים שונים. למה? ככה.

פורט בעפרון

כיום, ברשותה של משפחת מזגאוקר יש שני בולבול טרנגים שבנה האב (בסך הכל הוא בנה ומכר בחייו כשלושים בולבול טרנגים), אבל נכון לרגע זה, שניהם לא נמצאים בשימוש: לא על ידי האבות, ולא על ידי הילדים. בילדיו של יניב מזגאוקר אפשר אולי לתלות תקווה: בנו הבכור (נתנאל, 13) מנגן על גיטרה, השני (דולב, 10) מראה מעט התעניינות בבולבול טרנג, והשלישית (ליאם, 5) כבר רוקדת לצליליו.

מזגאוקר מחזיק בביתו גם הרמוניום בן מאה שנה (כלי מקלדת ונשיפה), טאבלה דולהק, דולקי (כלי הקשה) – כלים מופלאים שהאוזן הישראלית לא נחשפה אליהם. ליניב ולסוזי אשתו (שהיא בכלל מרוקאית), חשוב שהילדים ייחשפו למוזיקה שהוא ספג בילדותו. אחת לכמה חודשים, בעיקר בחגים, הם מקיימים ערבים מוזיקליים בביתם, ומזמינים אליהם בני משפחה וחברים; הבית מתמלא עד אפס מקום, והאורחים מביאים איתם כלי נגינה מסורתיים. יחד הם מנגנים ומאלתרים מוזיקה בסגנון קוואלי, ובאחת הפעמים הזמין מזגאוקר את שגיא ביטון מלהקת ג'ויה שיתלווה אליו לתיפוף. האנרגיות היו בשיאן.

יניב מזגאוקר
יניב מזגאוקר

הפריטה על הבולבול טרנג נעשית בעזרת מפרט פשוט של גיטרה, אבל באמצע הראיון מזגאוקר שולף מהקייס (שגם אותו בנה אביו) עיפרון פשוט וקשת של כינור: עם העיפרון הוא מקיש בקצב מהיר על המיתרים, ועם הכינור "מושך" את אורך התווים. הצלילים החדשים שונים לגמרי מהצלילים המקוריים של הבולבול טרנג, ואת שני הפיתוחים אפשר לרשום כפטנט על שמו של ג'אקה, הדוד המנוח. מלבד קבלות פנים בחתונות, מזגאוקר מנגן בשעות הפנאי שלו, "לנשמה" ובכל פעם שהוא מנגן, הוא מרגיש שהוא ממשיך את מורשתו של אביו: "למי שגר במרכז יש יותר הזדמנויות להופיע", הוא אומר. "אני מנגן על הבולבול טנרג בשעות הפנאי שלי. כדי להפוך את הנגינה לעיסוק עיקרי אני צריך לפנות לזה זמן – לתאם הופעות, לנסוע ולשווק את עצמי. יש לי פה משפחה לדאוג לה, אני לא יכול להיעלם מהבית".

היום אפשר לטעון בזהירות שמצבה של המוזיקה ההודית בישראל טוב יותר מבעבר. לאט לאט מצטרפים צליליהם של הבולבול טרנג, ההרמוניום, הטאבלה והדולקי לשירים הישראלים (מלבד "חליפות" ו"פזמון ליקינטון", גם עידן רייכל, שי בן צור וכמובן אהובה עוזרי הם אמנים מהשנים האחרונות ששילבו מוזיקה הודית בשיריהם), קמים הרכבים ישראליים שמשלבים כלי נגינה הודיים עם כלים מארצות וממסורות שונות. מזגאוקר חולם להופיע בארץ ולחדור לתודעה הישראלית. "לצערי" הוא אומר, "המוזיקה ההודית לא מפורסמת בזכות בני הקהילה ההודית, אלא על ידי ישראלים מעדות אחרות". עם זאת, הוא מודה בכך שלולא אפנת החזרה למקורות (אם כי לא בהכרח מקורותיהם האמתיים של היוצרים), ייתכן מאד שהמוזיקה ההודית הייתה נשכחת מהתודעה הישראלית לחלוטין.

ביום חמישי הקרוב ה- 3.4, יופיע יניב מזגאוקר במסגרת פסטיבל "מדרום"  בחצר בית הכנסת ג'רבה באופקים, על רקע סרטון מוזיקלי שיקרין את אביו מנגן בכינור.

בקישור: מזגאוקר מבצע על הבולבול טרנג את "ציפור שיר", שהלחין דודו המנוח ג'אקה מזגאוקר

https://www.youtube.com/watch?v=1FK8A3vFUvg


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות

כתיבת תגובה