מופע הבכורה של סיבוב האיחוד של פורטיסחרוף נערך ב-14/05/2015, באמפי פארק רעננה. המופע הזה גאל אותנו מלהיתקע בפקקים השגרתיים של יום חמישי אחרי העבודה, ומהאזנה לרדיו שמנגן שוב ושוב את השיר "מתוק כשמרלי", של הילד מ"שמש". נו… איך קוראים לו? אליעד נחום. טוב אני מגזים, המופע אמנם לא גאל אותנו מהפקקים, אבל לפחות דרבן אותנו לשים פלייליסט על טהרת פורטיסחרוף ולתופף על ההגה.
אם כבר חזרה לשנות ה-90' ולילד מהסדרה "שמש", אז אני מעדיף להתמקד בפורטיסחרוף. ההופעה התחילה עם השיר "הפוך" בצורה מעט מנומנמת, על אף המעבר המוזיקלי והמותח שמלווה במילים "ואת רחוק מכאן/ אני נתקף בדידות/ שותה ומתמלא/ בים של ריקנות". או הפזמון המקפיץ שמכיל ארבע מילים: "לאן", "לרוץ", "לבד" ו"הפוך". כשמדובר בפורטיסחרוף הצד המוזיקלי שייך לסחרוף והצד של המילים שייך לפורטיס. זאת הנוסחה המנצחת שמרכיבה ישות אחת מצליחה בשם פורטיסחרוף.
מהבארבי לאמפי
השיר השני "לונדון, תל אביב, ברלין או בריסל" הוכיח בפעם האלף שפורטיס הוא משורר דגול. "סאדובורגניזם, לדרוך אחד על השני בשביל מיליוניזם/ מפגשים מהסוג הלא מהנה/ בחזרה לטבע". אולי לא חזרה לטבע, אולי חזרה לבארבי במקום אמפי פארק רעננה, הייתה הופכת את ההופעה למפגשים מהסוג המהנה. הקהל ברעננה נראה קצת מופתע לנוכח הז'אנר המוזיקלי החדש שפורטיס וסחרוף הביאו לארץ הקודש, ז'אנר שנקרא "רוק אצטדיונים". השיר "על המשמרת" מילא במהירות את החלל שנוצר בין הקהל לבין פורטיסחרוף והלהקה.
בשלב הזה הקהל כבר הבין איפה הוא נמצא והתחיל לאותת עם הידיים לכיוון הבמה, לנענע את הראש ולשיר עם פורטיס: "על המרפסת מעל הרחובות/ אמא צועקת ילד לא לבכות/ אין לחם אז נאכל פצצות/ מישהו הבטיח ניסים ונפלאות". הקהל הקפיד ללוות בקולו את קטעי המעבר של הבס. אם יש משהו חתרני בפורטיסחרוף, מעבר למילים ולמוזיקה, הנה ההוכחה, הם הצליחו להביא רוק מרתפים מעופשים עם סולמות ערביים למרכז הבמה באמפי פארק רעננה.
הגיטרה מנסרת את המופע
אחר-כך הגיע תורו של השיר "לייפצינג ברצלונה", עם אינטרו הגיטרה המוכר והנפלא שהרים את ההופעה לאוויר. השיר "חתול מפלצת" הוקדש לזכרו של ז'אק ז'אן גולדברג ז"ל, המתופף האגדי ששיתף איתם פעולה במספר אלבומים. גולדברג לא זכה להשתתף פיזית במופע, אך הנגינה שלו הושמעה מתוך מכונת תופים. בשיר המקורי מתוך האלבום "סיפורים מהקופסא", הוא הוקלט מתופף על כיסא כדי להשיג את הצליל הרצוי. מאז ועד היום הכסא הפך לסמל שלו וגולדברג שימש כהשראה למתופפים בפרט ולמןסיקאים בכלל.
מחווה נוספת בהופעה הוקדשה ליוסי אלפנט ז"ל, ששימש כמפיק מוזיקלי באלבומים הראשונים של השניים (אלפנט עבד גם עם מוזיקאים נוספים, כמו אהוד בנאי ו"החברים של נטאשה", ומוכר גם מלהקת "הפליטים" ומ"להקה רטורית"). סחרוף השאיל את הגיטרה של אלפנט, שהייתה שותפה בהקלטות של האלבומים "סיפורים מהקופסא", "1900?" ו "הכל או כלום". בכך הוא הצליח לשחזר בהופעה את הצלילים המקוריים שהוקלטו באלבומים.
בין קערת כרוב כבוש הפוכה, נקניקיה לא מוכנה ומחיר מופקע של 42 ₪ לבירה, ציפיתי לעיבודים חדשים לשירים של השניים. בכל זאת עבר כמעט עשור מאז האלבום "על המשמרת", אלבומם האחרון ומאז שהופיעו יחדיו. בחישוב קל, עברו 23 שנה מאז אותה הופעה אגדית ב"צוותא", זאת שתועדה והולידה את האלבום "כשהגיטרה מנסרת את הלילה". אחד מאלבומי ההופעה החיה הכי טובים שיצאו בארץ.
אך פורטיסחרוף בחרו לדבוק דווקא במקור ולא לבצע עיבודים גרנדיוזיים מידי. מסתבר שלנגן בהופעה חיה שירים מאלבומי אולפן ישנים, שנערכו והופקו בתוכנת מחשב פרימיטיבית ומסורבלת, זה יותר גרנדיוזי ממה שזה נשמע. למשל כשהופיעו בשירים מתוך האלבום "סיפורים מהקופסא", "ואין קשר", חמישה נגנים נוספים מילאו את תפקידי הגיטרה שסחרוף הלחין וביצע לבדו באולפן. כך שחומת הגיטרות שתכננו למופע נשמעה כשליכטה אחת של דיסטורשן רועש מבחינת הסאונד, והיה קשה להבין מי מנגן מה.
תחנה סופית – מרלי
בגדול, פורטיסחרוף הבטיחו וקיימו. זה היה מופע עם מיטב הלהיטים מכל התקופות: "נעליים", "שקיעתה של הזריחה", "Sandanya", "חדשות מהירח", "אין קץ לילדות", ו"תחנה סופית". לטעמי, היה אפשר לוותר על שירים שחוקים וקיטשיים כמו: "לחץ", "חלליות" ו"כמה יוסי"- הנסבל רק באופן יחסי. במקומם היה אפשר להכניס שירים יותר רלוונטיים למופע איחוד של פורטיסחרוף כמו: "להתעורר", "דבש" ו"כוכב הקופים".
גם הבחירה בשיר "הנה בא השקט" כשיר סיום, לא היוותה אקורד סיום נאה לערב שכזה. אבל אחרי הכל, פורטיסחרוף נראו ונשמעו במיטבם, עם גיטרות חשמליות ופיג'מות סאטן כאשר צופים בהם ושרים איתם כ-8,000 איש. ביציאה מהאמפי פארק, המשטרה חסמה נתיב, אפשרה תנועה רק לכיוון אחד וגרמה לפקק נוסף. מה שהחזיר אותנו הישר למציאות השגרתית והעגומה, פקקים בדרך הביתה ו"מתוק כמו בוב כשמרלי".
