מערכת מעמול בשנת הלימודים תשפ"ד; סתיו 2023 עד קיץ 2024
עורכת
הגר ויינטראוב
לפני שבועיים בערך הייתי בדוכן בשר בתל אביב שנקרא ג'סמינו. אין שם שום דבר גורמה. הטעם פשוט נוגע בלב, ממש "לב עגל חריף" כמו שהתפריט על הקיר מציין. הזמנתי פיתה עם קבב, ותוך כדי המתנה אני רואה מישהו נכנס למקום. זה היה השחקן ששיחק את אביב גפן בסדרה "שנות הירח". המבט שלו שידר שהוא היה צריך להיוולד שישים שנה קודם. אי אפשר היה לפספס את הז'קט המהודר שלבש, בגווני אפור. מכיסו הימני של הז'קט בלט ספר, כאילו שהכיס נתפר בדיוק בשביל הספר. או שאולי הספר נכתב בדיוק בשביל הכיס. באותו רגע משהו אצלי בלב התכווץ. לפני רגע הרגשתי שהוא לא מכאן, ועכשיו הרגשתי קרבה גדולה אליו. זה נעים וגם קצת כואב להסתובב לאורך היום עם מילים, כתובות או שלא. למילים יש כוח חזק ולספרים יש יכולות לומר הרבה דברים שאנחנו לא מצליחים לומר ביומיום, ממש לברוא מציאות. כשאנחנו נושאים ספר איתנו לאורך היום אנחנו מרגישים ערך מוסף, אנחנו חיים את המציאות אבל לצדה יש לנו איזושהי מציאות מקבילה. זה כיף שהיא נמצאת בכיס כי אנחנו פשוט יכולים לברוח אליה בכל רגע נתון במהלך היום. בסופר או סתם במיטה. אבל היא בכיס, והיא שומרת עלינו.
מערכת
יעל גרונין
25. מבני עי"ש. מוזיקה היא חלק גדול מחיי, גם להאזין וגם לנגן. מנגנת על קלידים וגיטרה, ויש גם יוקללה. מנגנת לבד עם עצמי בדרך כלל. יש כמה דברים אינסטרומנטליים שעשיתי, תרפיה לעצבים כאלה ואחרים. גם הכתיבה היא תרפיה. דברים שאני לא יודעת איך להגיד בקול או לנסח במילים, היד מצליחה לרשום. פעם אמא אמרה לי שמזל שאני כותבת, אחרת הייתי נופלת לסמים. כשהייתי ביסודי, היה לנו ספר שירים, חגים ומועדים. אחד השירים שהכי אהבתי היה "אחי הצעיר יהודה". כבר אז נמשכתי לשירי זיכרון ודיכאון. אני לא חותכת ורידים. אמא, אל תדאגי.
רחלי פחנס
בת 29 אבל לגמרי מדחיקה. במקור מחולון, עכשיו בשדרות. הייתי חוזרת בזמן לשנות הארבעים או החמישים של המאה הקודמת, נוהגת ברכב שהיום נחשב לרכב אספנות, לובשת שמלות הוט קוטור, חצאיות עיפרון, משקפי חתול וכפפות משי. תהיה לי קופסה עם תמונות בשחור לבן ומכתבים מרחבי העולם. מאז שלמדתי הום סטיילינג הבנתי שיופי ואסתטיקה הם דרך חיים בשבילי, זה הופך את הכל להרמוני ושלו. אני רוצה לעבוד במגזין לייף סטייל ולהגיע למקומות רחוקים שאף אחד לא שמע עליהם כמו פלאו וסמואה, לעצב את הבית שלי בסגנון מרוקו שיק ולהרגיש שאני חיה בריזורט מדברי, לאמץ כלב גולדן ולקרוא לו בנן.
שהם דורון
25, נולדתי בירוחם, גרה בבאר שבע. לגדול בירוחם זה להיות עטופה באנשים חמים ובמדבר. אני דרומית לחלוטין וקצת תל אביבית בנפש. מעריצה מושבעת של פורמולה 1. לומדת משחק כל חיי. בכיתה ד' העליתי מופע של שירי ארץ ישראל בחצר הבית וגביתי חמישה שקלים מהאורחים. היה out-sold. תכננתי ממש בקפידה את הפרטים והתלבושות ולמרות שהייתי ילדה קטנה והיה מביך כולם ממש התלהבו ונפעמו. החלום שלי הוא לנהל תיאטרון. לוקחת את החיים לפעמים יותר מדי ברצינות. תמיד מנתחת הכול עד שזה מוביל אותי להיות מלכת הדרמות, אבל זה גורם לי גם להיות מאוד רגישה ואמפטית לסביבה שלי.
אורית ימרה
27, גרה בבת ים מאז ומעולם. אוהבת את הים מאוד ואפשר למצוא אותי שם הרבה, לא שוחה אלא פשוט נהנית להביט בו, החוף מרגיע אותי ויש שאומרים שבגלגול הקודם הייתי בתולת ים. כשהחורף בא קצת קשה לי כי אני טיפוס של שמש. הקרובים אליי קוראים לי אור, וחברה טובה שלי קוראת לי לוס, כנראה שהשם שלנו באמת מעיד עלינו. אני אוהבת לשמוע מוזיקה ולכתוב ומקווה שיום אחד אוציא ספר משלי. אני אוהבת את היכולת ליצור בכתיבה, להסוות בסיפורים, ולשחק עם העולם שאני בונה. בחלומות הגדולים שלי אני סופרת מצליחה שמטיילת בעולם, מקימה לי קו אופנה משלי כי אני מאוד אוהבת בגדים ואופנה, ומקימה תוכנית להצלת צבי ים בשיתוף עם ילדים חולי סרטן.
