בדומה לספרות המיועדת לקהל של קוראים בוגרים, גם תחום ספרות הילדים והנוער נשלט על ידי רשימות רבי-המכר, טרנדים עכשוויים ולהיטים בטוחים (למשל עיבודים "ספרותיים" לסדרות טלוויזיה מצליחות או סרטי הנפשה מבית דיסני). המו"לים מרוצים כיוון שהספרים נמכרים בהמוניהם ולכן ממשיכים להוציא לאור (ובעיקר לתרגם) ספרים באותו סוג; ספרים תבניתיים ולרוב בעלי רמה ספרותית נמוכה מאוד.
קצת קשה להאמין, אבל עד לפני עשורים ספורים ספרות הילדים הייתה זניחה מאוד מבחינת היקף פרסומיה. בתי הוצאה לאור מיעטו (באופן יחסי) לפרסם ספרי ילדים, ובחלקם אף לא הייתה מחלקה שהוקדשה לתחום זה. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 חלה התפתחות משמעותית בארצות הברית בתחום ספרות הילדים, ובישראל – רק בשנות ה-70 נרשמה התעוררת ממשית, בין השאר בזכות מאמציה של לאה גולדברג ואחרים מדורה שזיהו את חשיבותה של ספרות הילדים.
כיום המצב שונה לחלוטין: ספרי ילדים מהווים נתח משמעותי מהיקף המכירות של רשתות הספרים ושל חנויות הספרים העצמאיות, ורב-מכר בקנה מידה של "יומנו של חנון", "דמדומים" או "הארי פוטר" עשוי להחזיק בית הוצאה לאור במשך תקופה ארוכה, גם אם ספרים רבים אחרים שפורסמו לא הצליחו.
עידן השפע והכאוס
העדנה הזו הובילה למצב כמעט כאוטי בתחום ספרות הילדים והנוער; מאות ספרים רואים אור מדי שנה במרבית בתי ההוצאה לאור, ומחלקות לספרות ילדים ונוער שרשמו הצלחה משמעותית (כמו ב"כנרת זמורה ביתן" ו"ידיעות ספרים", למשל) מאפשרות מרחב נשימה משמעותי מאוד עבור המו"ל. בהתאמה גדל גם מספר הכותבים והכותבות לילדים. יש להבהיר: לא מדובר בסופרים ובסופרות חדשים, אלא בכאלו שהחליטו לכתוב ספרים לילדים, בעיקר משום הפוטנציאל המסחרי הגדול ומתוך התפיסה המוטעה כי קל לכתוב לילדים וכי זו אמנות זניחה למדי.
השפע הרב הזה הוביל לפרסום יצירות ספרות טובות ואפילו מעולות, אבל גם לאלפי ספרים בינוניים, רעים או גרועים ממש – הן מבחינת הטקסט והן מבחינת האיור. וכפי שקורה פעמים רבות בשוק מסחרי – מה שמתפרסם, מה שבעל פוטנציאל רב יותר להצלחה, אלו הם הספרים הקלים לעיכול, הפשטניים (במסווה של פשטות), המנייריסטיים והגימיקיים.
ספר הפך ללהיט – הבו לנו אינספור חיקויים (כי הנוסחה עבדה פעם אחת אז למה שלא תעבוד שוב, והיא אכן עובדת, לפחות מהפן הכלכלי); ספר רדוד אך חביב הצליח מאוד בחו"ל – נתרגם אותו ונשווק אותו כמוצר "סקסי" (אכן, הסקסיות לא פוסחת על ספרות הילדים) ונרוויח הון. במידה רבה כך מתנהל שוק ספרות הילדים והנוער, להוציא פרסומים חריגים של יצירות מובחרות ואיכותיות או בתי הוצאה לאור המתעקשים לפרסם ספרות מעולה בלבד, לעתים כנגד כל הסיכויים.
העיקר שיקראו? לא בטוח
ומדוע בעצם כנגד כל הסיכויים? הרי פלורליזם ושפע של בחירה וריבוי סגנונות הוא מבורך, לא? אמת, הוא אכן מבורך ולכל דבר יש מקום (רק לכאורה כמובן, כיוון שהשטח המוקדש לספרי הילדים והנוער בחנויות הוא מצומצם למדי), אבל הבעיה מתעצמת כאשר השוק קטן, והשוק של ספרים בעברית הוא קטן מאוד, וכאשר הספרות הפופולארית הפשטנית משתלטת על כל חלקה טובה, ובמידה רבה דורסת ספרים טובים שאינם הולכים בהכרח על פי התבניות המקובלות והטרנדים.
אין לי דבר נגד ספרות פופולארית, להיפך, אבל כשאנו מחברים למצב הבעייתי הנוכחי גם את המימרה השחוקה "העיקר שיקראו", שיש בה מידה לא מבוטלת של בריחה מאחריות, אנו עדים לתקופה שבה ספרות הילדים הופכת רובה ככולה לאחידה מבחינת סגנונות, מבעים, תכנים ועיצוב ספרותי; לספרות שכמעט ואין בה מקום לשונה והמתוחכם, לרגיש והמקורי. הכול נשלט כאמור על ידי הטרנדים העכשוויים ועל ידי נוסחאות שכבר נטחנו עד דק.
לאור אותה מימרה עולות שאלות חשובות: מדוע שיקראו דווקא ספרים בינוניים? האם ילדים ובני נוער לא היו קוראים ספרים טובים אם חלק ניכר מההיצע היה ספרים כאלו? אם השיווק הוא בעל משמעות רבה, למה לא לשווק ספרים טובים? היכן האחריות התרבותית של בתי ההוצאה לאור בפרסום ספרות מעולה?
למדו מהטלוויזיה
ביקורת דומה עולה לא אחת כלפי מדיומים המשרתים וקובעים את הזרם המרכזי, כמו למשל ערוץ 2, ובעיקר "קשת", שמרבה להפיק תכניות ריאליטי, שעשועונים אינפנטיליים ושלל "זבל טלוויזיוני" ודוחקת הצידה את הפוטנציאל הרב שטמון ביצירה טלוויזיונית איכותית (לאו דווקא סדרות דרמה או קומדיה, אלא גם הפקות אחרות). התוכניות הללו פונות למכנה משותף נמוך, לעיצוב תרבות צפייה פאסיבית ונטולת מחשבה, כזו שאינה דורשת דבר מהצופה, רק להישען על הספה ולהתנתק מעול היומיום.
מיותר לציין כי אותה התנתקות המוסוות כאסקפיזם, היא למעשה מהלך של הנמכת דרישות מצד הקהל, טמטום וניתוק היכולת הביקורתית. "זה מה שהקהל אוהב", הם אומרים, אז אם כך מדוע לא להשתמש בפלטפורמה הענקית הזו להפקת יצירות טלוויזיוניות טובות ומעוררות מחשבה? הרי אם הן ישודרו בפריים טיים עדיין יצפו בהן? כי בסופו של דבר ההרגל קובע.
תנו להם ספרים טובים
כך גם בנוגע לפרסום ספרים לילדים ונוער; אמנם המצב אינו חמור בתחום זה כמו בטלוויזיה המסחרית, אולם אנו יכולים וצריכים לדרוש ספרים טובים. אכן, זהו מצב קצת אבסורדי אבל הדרישה היא הכרחית, לא רק עבור קהל היעד אלא גם עבור הספרות עצמה שצריכה להתקדם, להתחדש ולהיות מרכז פועם של תרבות ואמנות.
אם ניתן יד לשלל החיקויים, לנרטיבים התבניתיים, להליכה עיוורת אחר "שמות גדולים", לכתיבה הפשטנית שהקלילות שלה אינה סגנון ספרותי אלא פשוט היעדר כישרון כתיבה – אזי לא ירחק היום וכל הספרים ייראו אותו הדבר או יישארו אותו הדבר, ללא הצגה של מבעים וסגנונות ייחודיים ומקוריים, ללא התפתחות שכל אמנות זקוקה לה כל כך.
תנו להם ספרים, בהמונים אפילו, גם ספרות קלילה ולא מתוחכמת (שההיחשפות אליה מחדדת את יכולת הביקורת והטעם העצמי), אבל תנו להם גם (ובעיקר) ספרים איכותיים, כאלו שיישארו אתם הרבה אחרי הקריאה, שיספקו לא רק הנאה רגעית כי אם חוויה חזקה ומשמעותית. תנו להם ספרים טובים.
*צילום תמונה ראשית: רותם אלבז
עקבו אחרינו בפייסבוק maamul | מעמול
