סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

מחלה ושמה פורנוגראפיזציה

אין חדש בקישור תעשיית הפורנו עם מושגים כמו דיכוי, החפצה, פטריארכיה וכניעות כללית. אולם בכל הנוגע לגישה לסקס ודרך הצגתו, נדמה שהחברה הישראלית לוקה בצדקנות וצביעות רבה.

בנוסף לתופעות לוואי כמו ניצול יחסי מרות וסחיטה שהביאה עמה תעשיית הפורנו העולמית, והפגמים המוכרים כמו הנגשת הסקס להמונים ללא סינונים – ניצב הפגם הגדול מעל הכל והוא לא חשיפת הגופים העירומים כפי שנהוג לחשוב, אלא קטיעות האקט המוצג על המסך. צילומי תקריב גרפיים וממושכים על איברי המין וירידה לרזולוציות טכניות של הפעולה ממכנות את האקט, וגורמות לשכוח שמדובר בשני בני\בנות אנוש האמורים לעשות אהבה.

החברה הישראלית לוקה באותה "פורנוגראפיזציה" אותה היא מגנה. אסביר את התופעה: לא פעם נלקחות סיטואציות אקטואליות ומוצאות מהקשרן הרחב, משייטות בתוך מרחב ערטילאי חסרות אחיזה ממשית בקרקע המציאות. כולם לוקים בתופעה זו ומשמיצים ציבורים שלמים, גם דרך טוקבקים ופורומים ורשתות חברתיות –  אישים בולטים מועלים על הגרדום ואיש לא טורח לבדוק את התמונה במלואה.

מי צריך עובדות?

דוגמה מהעת האחרונה היא מקרה דקירתה המצער של שירה בנקי ז"ל. ללא כל היסוס וחשש ניכסו לעצמם אישי שמאל בולטים את המקרה לצורך קידום אינטרסים פוליטיים. בהתייחס לאימרה הוותיקה: כל עוד אש השנאה בוערת – אפשר ללבות. המקלדות הושחזו, מילים חדות צוחצחו וחיצי האשמות נורו. בוחרי הימין כולם ללא סלקציה או הבחנה מואשמים בהסתה שתוצאתה חמורה.

איש לא טרח לבדוק את העובדות הפשוטות שכל עין בוחנת רואה, שהרוצח היה אדם אשר שייך לפלג חרדי ולא דתי לאומי, אחד ששייך לזרם שאינו מכיר במדינה ובמוסדותיה. אותו אדם בדיוק פעל בשחזור מדויק שלו עצמו בניסיון הדקירה במצעד הגאווה לפני 10 שנים, אבל כל זה לא אמור להפריע למסע הגינויים וההכפשות.

עניינים כמו קריאה או בדיקה בסיסית של עובדות הם כנראה מעבר ליכולתו של הישראלי הממוצע. לו הדברים היו מסתכמים ברמה הזאת, המצב עוד היה טוב, הבעיה היא שנבחרי הציבור בוחרים במודע להוסיף שמן למדורה.

חמסה עם כיתוב כזה? תחזיקו אותי

גם בימין אינו נשמר טוהר המידע; חצאי עובדות או אמירות כמו "המצביעים הערבים נוהרים בכמויות לקלפי", בהתחשב בעובדה שהם גם אזרחי ישראל וזוהי זכותם הבסיסית להצביע, או חבר כנסת שארגן בעבר את "מצעד הבהמות". כולם מעשים ואמירות דו פרצופיות ומסלפות. וכאשר נשיא המדינה בכבודו ובעצמו העיז להעלות על בדל שפתיו דברי גינוי והוקעה לאותה אלימות והסתה (רצח התינוק אבו עאלי שנרצח על ידי פעילי ימין לכאורה) מיד שצפו עליו בכעס מתנגדים וקראו לו בוגד ושאר כינויים וכיצד ייתכן שהוא מצדד בערבים. אמנם הדברים לא נבדקו לאשורם אך התנגדות לרצח או אלימות אינה פירושה בגידה.

אפילו התערוכה שנערכה בזמנו במכללת ספיר "כוחה של המילה" היתה נגועה בכך; איש לא טרח לקרוא ולבדוק על האמן, על הרקע מתוכה נוצרה העבודה או על התערוכה בכללותה. אדם ראה חמסה עם הכיתוב "איטבח אל-יהוד" ומיד ניעור זיק הזעם בעיניו והאחרון כמובן מיהר לכלתו תחת כל פוסט רענן בתקווה ליצור איזו התרעמות והמולה.

אמן: גל וולינץ, קרדיט: אתר מכללת ספיר

 

מישהו פה שה לעולה?

לו היה טורח להסיט רק עוד קצת את המבט, היה נתקל במיצג וידאו-ארט של טרנסג'נדר מניח תפילין בעירום חלקי על ידיו. אך כשאופן הפעולה הוא שגר וסע, והרגש מתלהט בהבזק של שניה, איש לא טורח לעשות בדק בית וסקירה מקיפה. הסטטוס נכתב והפוסט מופץ ושברי מילים פזורים בזירה, ורסיסי עובדות דבקות בחברה שהפורנוגרפיה היא נחלתה.

אין כאן התיימרות להצגת שחור או לבן, צודק או טועה, ימין או שמאל, רק להראות שבמציאות יש בעיקר המון מרחב אפור, וחשוב לחשוב ולבדוק. לקרוא ולשמוע עוד אנשים ועוד דעות, לא למהר לקבוע עובדות ופחות לחרוץ גורלות. אין כל עניין בהתקרבנות או התמסכנות והתבצרות של אחד מהמחנות, כי אף אחד הוא לא שה לעולה. על מזבח הצדקנות וההתחסדות נהיה צפוף וצר מלהכיל את הלשונות הרעות משני המחנות.