15 שנה עברו מאז שהיסטריית "המורדים" הגיעה מארגנטינה היישר לישראל. יעידו על כך 200,000 המעריצים שנהרו לתל אביב כדי לראות את המופע שלהם בחגי הפסח של 2003 ו – 2004. יחד עם המעריצים התאהבתי בכל דמות ודמות, צחקתי ובכיתי איתם, ורקדתי לצלילי השירים שלהם בזמן ואחרי שעות בית הספר.
את המסר הכי חשוב של "המורדים", המעריצים הנאמנים יזכרו תמיד: האדם המורד הוא אדם שהולך בדרך שהתווה לעצמו ולא מסתמך על הדרך שאחרים סללו כדי לשלוט בו. או כמו שניטשה אמר: האדם המורד הוא זה שמעניק משמעות אמתית לחייו. זהו האדם שחי חיים במלואם.
יחד עם זאת, הייתי תמימה בתור ילדה. כעת, בצפייה מחודשת כאדם בוגר, הבנתי לתדהמתי ש"המורדים" היא סדרה שוביניסטית, פטריארכלית, שיוצרת לצופיה פנטזיות על אהבה, שבלתי אפשרי שיקרו באמת. אז הנה כמה נקודות שמוכיחות טענות אלו:
1. הטרדה מינית: למרות אהבתם חסרת הגבולות של מיה (לואיסנה לופילטו) ומנואל (פליפה קולומבו), אי אפשר לשכוח איך הכל התחיל. מנואל הגיע ממקסיקו לארגנטינה כדי לנקום בפרנקו, אביה של מיה, על כך שאביו התאבד בגללו, דבר שהתברר כלא נכון בהמשך הסדרה. מנואל נכנס לתיכון הפרטי "אראווי" על מלגה, מכיוון שהוא עני. ומיה סלדה מאנשים עניים, עד שגילתה שגם חברתה ויקו עניה. כך שהקשר שלהם התחיל בשנאה אחד כלפי השנייה, למרות המשיכה ההדדית שהרגישו ממבט ראשון.
הנשיקה הראשונה ביניהם התרחשה בחדר של מנואל. מיה נכנסה לשם כדי לצעוק עליו כי היא חשדה שהוא הסתיר ממנה משהו. מנואל נלחץ וכדי להשתיק את מיה הוא נישק אותה. יכול להיות שבתור ילדים תפסנו את אותה נשיקה כמאוד רומנטית. אך במבט בוגר, היא נתפסת כהטרדה מינית. אמנם מיה נענתה לאותה נשיקה כמה רגעים אחרי שהבינה שהוא מנשק אותה, אך המשפט של מנואל אחרי הנשיקה הופכת את הרגע הרומנטי להטרדה מינית. "לא ידעתי איך להשתיק אותך, אז נישקתי אותך". אני לא חושבת שבעולם האמיתי, אנשים היו תופסים את אותה סיטואציה כרומנטית.
2. שוביניזם: למיה ולמריצה (קמילה בורדונובה), הדמויות הראשיות, לא היו סולואים במהלך שתי העונות של 'המורדים' וגם לא בסרט " המורדים -המסע אל החלום". לכל היותר הן קיבלו שני דואטים ששרו יחד כשבאחד מהם, המשפט המרכזי הוא: "עליי להיות מטומטמת, עליי להיות משוגעת, כדי להוציא אותך מחיי". לעומתן, מנואל ופבלו (בחמין רוחאס), קיבלו שלושה סולואים. שישה סך הכל. כמובן שבשירים שלהם לא נזכרות מילים כמו אלו.
מצד אחד אפשר להבין זאת. ללופילטו (מיה בסדרה) לא היה קול יפה. כששיחקה ב"קטנטנות" (1994-2001) זמרת אחרת שרה במקומה. ב"המורדים" ניתנה לה הזדמנות לשיר בעצמה, אחרי שהתבגרה ועברה שיעורי פיתוח קול, אך הקול שלה עדיין לא היה קול של מלאכים. מצד שני, לבורדונובה (מריצה) היה קול טוב, אפילו ממש טוב. ועדיין היה אפשר להתאמץ ולתת לכל אחת מהן סולו אחדבעיקר כשהן משחקות כזמרות מצליחות כחלק מהלהקה.
3. הפרעות אכילה: פליסיטס (אנחלס באלביאני) הייתה דמות המתבגרת היחידה בכל הסדרות המוכרות של מורנה שהייתה מלאה. היא הייתה דמות המתבגרת היחידה שסבלה מהפרעות אכילה. אין דבר רע בלהציג דמות של נערה הסובלת מהפרעות אלו, אך עולה התהייה למה הבחורה השמנמנה. עולה גם השאלה למה היא הייתה הדמות השמנמנה היחידה, מעבר לכך שבעונה השנייה השחקנית עצמה כבר הורידה הרבה במשקל, והפסיקה לייצג נערה שמנמנה.
יש סיבה טובה לנחש מה היה המניע של מורנה ליצירת דמות זו. בתה של מורנה, רומינה יאן (1974-2010) סבלה מהפרעות אכילה מילדותה. יאן כמו פליסיטאס לא ייצגה את אידיאל היופי כשהחלה לשחק, אך בחלוף הזמן ירדה במשקל. באופן אירוני את דום הלב היא קיבלה לאחר שחזרה מחדר הכושר. יתכן שמחלתה והתמודדותה של בתה היא זו שהניעה את מורנה לעסוק בנושא הפרעות האכילה. דבר מחלתה של יאן התגלתה רק לאחר מותה הטראגי בשנת 2010.
4. מיניות יתר: "המורדים" לא באמת התאימה לילדים ובני נוער, למרות ששודרה לראשונה בערוץ "פוקס קידס". הסממן המובהק לכך היא המיניות הרבה שבאה לידי ביטוי כבר מתחילת הסדרה. למשל, כבר בפרק הראשון מיה ומריצה נראית עירומות כמעט לגמרי. מיה רוקדת במופע הסיום של כיתה ח'(!) ומורידה את חולצתה. אומנם היא עם בגד ים, אך השיא הוא כשהיא מורידה גם את המכנס ונשארת עם לבוש מינימלי. כמוה גם מריצה נראית עם אימא סוניה (שגם הייתה עם לבוש מינימלי) כשלמעשה היא בלי חזייה ומה שנראה כחזייה זהו ציור גוף.
רגעי מיניות רבים כמו אלו נראים לאורך כל הסדרה ובעיקר בקליפים של הסדרה, בה מתייחסים בעיקר למראה של הבחורה. למשל, הוא השיר "היפה מכולן" מהעונה הראשונה שהיה השיר המרכזי שלה. מה שמבינים מהשיר זה שגבר מתאהב רק בבחורה שנראית טוב, בעלת סקס אפיל ובעיקר אחת שזורמת. האם זהו דימוי שהיום היו מקבלים בסדרות כמו אלו? אין תשובה אחת לכך ואין להטיף מוסר למורנה, אך חשוב להבין מה היו המסרים, לטוב ולרע, שסיפקה הסדרה לצופיה, בעיקר לנערות ולילדות שביניהם.
5. פנטזיית אהבה: הנקודה האחרונה סותרת את הנקודה הקודמת. במהלך שתי העונות אף אחד מהזוגות הראשיים בסדרה, מריצה ובפבלו ומיה ומנואל לא היה יחד למשך יותר 20% מהסדרה. הכי הרבה זמן שהזוגות היו ביחד זה כנראה בסרט. יתכן שהסדרה לא הייתה יכולה להתקיים אם רוב הסדרה הזוגות היו ביחד, הרי טלנובלות נשענות על הקונפליקטים ועל המשברים בין הדמויות. אך האהבה בין כל אחד מהזוגות נתפסה כחזקה יותר מכל. כזו שיש ללמוד ממנה. כלומר שעם כל השוני בין הדמויות עם כל הטעויות והאכזבות, בסוף הם ביחד. ממש כמו באגדה. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתאכזב מזה שמבינים שרוב הסדרה הזוגות לא היו ביחד, וגם כשהיו ביחד הם רבו והרבה.
בנוסף, אף אחד מהזוגות לא קיים יחסי מין במהלך הסדרה. מיה ומנואל שכבו לראשונה בסרט ובעקבות כך מיה נכנסה להיריון. והדובדבן שבקצפת זה שהיא חלתה במחלת סופנית אחרי שילדה ובסוף הסרט מתה. בניגוד למיניות שמוצגת בסדרה, מהסרט ניתן לחשוב שמיה, המייצגת את הנערה התמימה מקבלת עונש על קיום יחסי מין. הפער הזה מעורר תהיות, כאשר מצד אחד רמת המיניות גבוהה ומצד שני סקס שנתפס כמעשה אסור.
סתירות אלו הופכות את הסדרה למסובכת יותר, למרות שהינה לבני נוער. ואולי זו דווקא הסיבה. גיל ההתבגרות כל כך מבלבל וסבוך בשביל המתבגר, שגם בסדרת טלוויזיה לא ניתן להבין לחלוטין מה מתרחש בגיל הזה. הכל אסור והכל מותר באותו הזמן, הכל טוב והכל רע ובעיקר אמוציונאלי מאוד.
בסופו של דבר, למרות הביקורת, אף אחד מהמעריצים לא ישכח למורנה ולשחקנים את רגעי החסד והאהבה שהעניקו למעריצים על המסך ומחוצה לו. כל כך הרבה שמחה ואושר, גם בתקופות פחות נעימות בחיים. הם העניקו כרית מדומיינת לבכות עליה וחברים מדומיינים לצחוק איתם ולהתרגש מהם.
אז אל תפסיקו למרוד!
