בהחלט אפשר להרגיש ברוח חדשה נושבת ב"סטרלינג קופר, דרייפר, קמפבל, האריס", בפתיחת העונה השישית של "מד מן"; פני הגברים מעוטרים בזקנים עבותים ומחלפות ארוכות, ואת פניו של דון במשרד מקבלת בברכה לא פחות מאשר המזכירה האפרו-אמריקאית שלו ששמה "Dawn" (שחר של יום חדש).
כל זה טוב ויפה, ולא לחינם פרק הפתיחה הזה נקרא "The Doorway", או במילים אחרות – פתח החוצה. אבל העתיד הנשקף בפתח לא ממש מבשר שינוי, מהר מאוד מתברר שלמרות הלוק החדש, כולם עדיין נטועים בעבר.
הפרק נפתח בצעקה; גבר מתעלף ונופל. במעבר חד עוברים לחופשה הפסטורלית של מייגן ודון דרייפר בהוואי. הם נראים על החוף מתחממים בשמש, ודון באופן אירוני קורא את "התופת" של דנטה. הוא נראה מוטרד לעומת מייגן שמתמסרת לחלוטין לשמש הלוהטת.
סליחה, מי החתן פה בבקשה?
בהמשך, דון לא מצליח להירדם. הוא יורד לבר לשתות כוסית של "אולד פאשנד", המשקה הקבוע שלו, ופוגש חייל צעיר ושיכור שהגיע למקום כדי להתחתן עם בחירת ליבו. החייל מבקש מדון ללוות את הכלה המיועדת.
למרות הסתייגותו, דון מסכים, ומייגן מצלמת את האירוע. לאדם שהיה נקלע בטעות למקום היה נראה שהחתן הוא דון והכלה המסמיקה היא רעייתו לעתיד. זוהי תמונה של עתיד ורוד, שיכול היה להיות מנת חלקו של דון, אם לא היה בעיצומם של החיים בגיהינום אותם יצר במו ידיו.
ואז מתגלה סוף סוף מקור הצעקה מפתיחת הפרק: זהו השוער של בניין הפאר בו גרים דון ומייגן, שקיבל התקף לב בזמן שהשניים חלפו על פניו. דון עומד ומתבונן מהצד בחוסר אונים (ובלי התעניינות רבה) בדמותו חסרת החיים של השוער המעולף, בעוד שאחד השכנים, רופא במקצועו, מבצע בו החייאה ומציל את חייו.
ואז הופיעה בטי
בו בזמן, בפרברי ניו-יורק, בטי, אשתו לשעבר של דון, עוברת מהפך; בעת ביקורה של סנדי בביתם, מבחינה בטי כי הנרי בעלה מביט בה מהופנט. בלילה גם בטי לא מצליחה להירדם ויורדת אל המטבח שם יושבת סנדי. השתיים מנהלות שיחה שבמהלכה אומרת סנדי כי היא לא מעוניינת בחיי הפרברים המשמימים שמצפים לה, ומזכירה לבטי את עברה כדוגמנית.
לרגע נראה כי בטי מהרהרת בחייה ועוברת שינוי נפשי בעקבות השיחה עם הצעירה הפקחית, אבל בהמשך בטי מאכזבת כהרגלה. היא חוזרת הביתה עם צבע שיער חום כזכר לנעוריה שעברו מן העולם וומזכירה לכולם שהשינוי היחידי שהיא מסוגלת לעבור הוא שינוי קוסמטי.
חג מולד שמח מיסטר דרייפר
דון, שחזר מעורער מהחופשה לאחר הפגישה עם החייל שהזכיר לו את עצמו, מתקשה לחזור למסלול חייו. פרצופו האמיתי נחשף פעם נוספת בערב חג המולד- רגע שמציין יותר מהכול את תחילתה של תקופה חדשה. זה מתחיל מהרגע שבו מפספסים מייגן ודון את הספירה לאחור ואת נשיקת חצות המסורתית. אחר כך כשדון שוכב עם אשתו. והיא שואלת: "מה תרצה לחג המולד?" הוא עונה: "הייתי רוצה להפסיק לעשות את זה".
הנימה האירונית של הסצנה הזו מדגישה יותר מהכול שדון לא מצליח להתנתק משדי העבר. הוא ממשיך להרוס לעצמו את מערכות היחסים, ובוגד בכל אדם שנמצא באינטראקציה איתו (כפי שעשה לאחיו הצעיר). נחמה הוא מוצא בזרועותיהן של נשים זרות שמשכיחות ממנו לרגע את הכאב והבושה שהוא חש, בושה עצמית יותר מכל.
נשאלת השאלה עוד כמה פעמים דון יצטרך לעבור בשערי הגיהינום של דנטה עד שיגיע לגן העדן ויקבל מזור לנפשו המצולקת? ונראה שהתשובה לכך עומדת להינתן בקרוב. פרק הפתיחה הכפול נותן תחושה כי יש למה לצפות, תמורות מהותיות יתרחשו בסדרה והדמויות יצאו למסע נפשי בתוך עצמן ויחזרו קצת יותר אותנטיות. כך נותר רק לקוות.
