היוצרות והמשתתפות הן נשים ולכולן דבר אחד משותף – מערכת יחסים שלא מבוססת על יראת כבוד, אלא על חברות, רצון ללמוד, לאהוב ולתת אחת לשנייה כמה שיותר. הסדרה "לשדוד את סבתא" (כאן) עושה שני תיקונים אמיתיים. הראשון, נותנת במה לנשים עוצמתיות (לא רק צעירות שדורשות את מקומן בעולם החדש) והשני, מראה לנו אופציה אחרת לקשר בין דורי, שלא מבוסס רק על הדיבר החמישי
ביום שישי ה-28.01, ימים אחדים לפני עליית הפרק הראשון של סדרת הרשת מבית "כאן", יעל לוטם, במאית הסדרה, התארחה בפרק של הפודקאסט "60 החדש", בהנחיית איציק יושע. כששאל מדוע בחרו לקרוא כך לסדרה, היא סיפרה שהן חשבו שהחפצים המיוחדים שיש בבתים של הסבתות, הם מה שיחבר ביניהן לנכדות. אחרי שהתחילו את הצילומים, הבינו שהקשר כבר קיים, אבל בחרו להשאיר את השם, כי הוא מעביר את רעיון הזמניות. לסבתא יש אוצרות, לא בהכרח חומריים, וצריך ללמוד ממנה כמה שיותר מהר, כי יום אחד היא לא תהיה פה.
"לשדוד את סבתא" עלתה ביום שלישי האחרון ל"כאן דיגיטל" ולרשתות החברתיות והיא מלווה שישה צמדים של נכדה וסבתא. את הסדרה יצרו ליאורה יסלזון, תחקיר וליהוק, יעל לוטם, בימוי ותסריט, וטל ברדה, הפקה (מפיקת הסרט "אשת חיל"). היא צולמה על ידי מאי עבאדי גרבלר וטליה גלאון במהלך שנת 2021 בשיא הקורונה, בתקופה בה נדרשנו להתרחק מהסבים והסבתות כדי להגן עליהם. בכל פרק, שאורכו בין שבע לשמונה דקות, אנחנו פוגשים סיפור אחר, צמד אחר. ברובן, הסבתות עלו לארץ מתרבויות אחרות, הנכדות כולן בגילאי ה-30 בערך. התקשורת ביניהן מציגה את הדיסוננס בין שמירת המסורת לבין החברה שמחפשת חידושים בלי סוף ומספרת לנו סיפור של קשר בין דורי, חברות ועוצמה נשית.
דרום אדום לצעירים: בואו לגלות אופציות חדשות
שעת אפס: הרשתות החברתיות הן בית המשפט העליון
"המסעדה הבאה": פורמט מקורי ואוכל מיושן
בפרק הראשון, פגשנו את ברכה ורינת. ברכה היא מגדולות הזמר התימני ומלכת החינות, שחיתנה כבר אלפי כלות, אך את הנכדה שלה עוד לא. רינת אמנם חולמת שסבתא תחתן אותה, אך גם דורשת למצוא את המקום שלה בעולם. "טוב לי לבד", היא אומרת לסבתא, שמסבירה בתגובה שזה שטויות.
זאת לא הפעם הראשונה ש"כאן" מייצרת סדרת רשת על הגיל השלישי. הסדרה "פני זקן", אותה יצרו תמר קיי ויאיר אגמון, עלתה ב-2018, כש"כאן" עוד היו בהרצה. היא ביקשה לראות את היופי שבגיל המבוגר ואת הזקנים והזקנות שחיים איתנו כפי שהם. גם "לשדוד את סבתא" פועלת באותו קו ומאירה בזרקור חיובי את הגיל השלישי. ראשית, הצילומים בסדרה לא מסתירים את השפעות הגיל. ישנם צילומי קלוז-אפ רבים על פני הנשים המבוגרות, שמחייכות כמעט תמיד. יש התעסקות סביב הצורך שלהן להיראות יפות ובחירות מעניינות ששמות את היופי שבזקנה במרכז. גם בעניין התוכן, הסדרה לא מדברת על כבוד לגיל השלישי או על היחס החברתי. הנכדות לא רואות את הקשר עם סבתן כעניין של כבוד, אלא את הסבתות שלהן כנשים מעניינות, והן מנהלות איתן מערכת יחסים אמיתית.
בתרבות הישראלית, היחס לדור הוותיק הוא אמביוולנטי. מצד אחד, דורשים מאיתנו לכבד את המבוגרים, "והדרת פני זקן", ומצד שני, מרחיקים אותם מהחברה כאילו היו נטל. משנת 2013 ועד שנת 2016, מספר המקומות בבתי האבות גדל פי 32. הדרישה לעבור לגור בבתי אבות גדלה באלפי אחוזים וההפרדה בין החברה לבין הוותיקים התחזקה. אבל הסדרה מראה אופציה אחרת- קיום של מערכת יחסים כנה ולא רק רכישת כבוד. במהלך הפרק, אחת הנכדות (נשאיר אתכם במתח) מסבירה את זה באופן היפה והמדויק ביותר: "הקבלה האין סופית הזאת שאת נותנת לי, זה משהו כשכשאת לא תהיי, לא יהיה עוד מישהו כזה בעולמי". בתגובה, הסבתא פונה למצלמה ואומרת: "אני מאחלת לכולם יחסים כמו ביני ובינה". הנכדות האלו לא רק מכבדות את סבתא, הן חיות בהבנה שהיא אישה שיש כל כך הרבה ללמוד ממנה והיא כוח עבורן.
יחד עם המעלות הרבות של סדרת הרשת, הפרק הראשון מרגיש כמו טריילר. הכרנו את ברכה ורינת, אבל זאת הייתה רק ההתחלה. במהלך הפרק, צפים ועולים הפערים הגדולים בין הנשים לגבי נושאים שנויים במחלוקת, אך לא מתקיימת על כך שיחה. רינת מעירה פעמיים לברכה שהיא קוראת לה או לנשים אחרות שמנות. "סבתא את לא יכולה להגיד שמנה", היא אומרת, ואנחנו ממשיכים הלאה, מקבלים את הפער כ"דעות" או כ"תפישת עולם שונה", כעובדת חיים. כנראה שאם היינו שואלים נכדות ונכדים אחרים מה מונע מהם להיות בקשר עם סבא וסבתא שלהם, אחת התשובות המרכזיות הייתה- הם כבר לא מבינים את העולם שלנו. האם באמת אין טעם לנסות להסביר או שדווקא אנחנו צריכים להתעקש על החיבור ועל קירוב העולמות? הנכדות המוצגות בסדרה ובוחרות לייצר קשר קרוב עם סבתא, למרות הפערים, מלמדות אותנו דרך אחרת. אך לצערנו, אנחנו לא נחשפים לדרך בה הן מתגברות על הקושי הגדול ביותר ביחסים שכאלה.
הבחירה להעלות את הסדרה כסדרת רשת, בה הפרקים קצרים, היא ניסיון להכניס חיים שלמים של שתי נשים לתוך שבע דקות בלבד. אבל לכל אורך הפרק, אנחנו נחשפים רק לעולם של הסבתא. אם המטרה היא השילוב בין הנשים, חסר חלק שלם בתמונה: העולם של הנכדות. איך נראים הבתים שלהן? מה הן אימצו מהבית של סבתא? במה הן עובדות? לעיתים נראה שהן נתפסות כמעין במה לסבתא, במקום שההשראה, כמו שהיוצרות אומרות, תהיה הדדית. הרצון להעמיק ולראות עוד מחייהן, מוכיח שהסדרה מעלה לסדר היום נושא שמעסיק אותנו ושיש מקום לשיח סביבו, גם אם הוא מורכב. מקווים לראות עונה שנייה של פרקי המשך על כל זוג.
לצפייה בפרק הראשון ב"כאן"
הפרק השני יעלה מחר, יום שלישי 8.2, לרשתות החברתיות וכאן דיגיטל
