http://www.youtube.com/watch?v=5x-9GbCrP4Q&feature=related
שנת 1987, אריתה פרנקלין היא האישה הראשונה שנכנסת להיכל התהילה של הרוק אנד רול, המחזמר עלובי החיים עולה לראשונה בברודוויי וזמרת אחת בשם מדונה מוציאה להיט לרדיו בשם "la isla bonita". שיר פופ מוכר, קליט בלי יותר מדי תחכום – פשוט. היום, אחרי 25 שנה, כשמדונה מוציאה את האלבום החדש שלה "MDNA", כמעט בלתי אפשרי לזהות שמדובר באותה זמרת, ששרה שירי פופ קליטים שעד היום כל אדם ברחוב מזמזם.
לפני הפצת "MDNA" לחנויות, מדונה פרסמה סינגל ראשון מהאלבום בשם "'Give Me All Your Luvin", אותו שרה לפני מיליונים במופע הסופרבול השנתי בארה"ב. הסינגל סימן דבר אחד – אלבום שחוזר טיפה למקורות, לשירי הפופ ולשירים השקטים שכולנו מכירים עוד לפני ששמענו אותם לראשונה. אך כאשר האלבום המלא יצא לחנויות התגלה דבר אחר, לא רק שהוא לא חוזר למקורותיו, אלא הוא התרחק מאוד מהז'אנר שהציעה מדונה עד היום והפך לדיסק דאנס אלקטרו שישמע שוב ושוב במסיבות גייז צבעוניות.
הדיסק נפתח עם השיר "Girls Gone Wild" שמזכיר מאוד את "Celebration", שיר חביב, אולי מכיוון שיצא כסינגל ופומפם בתחנות הרדיו. אחריו מגיע השיר השני "Gang Bang", שיר קצת קריפי למען האמת, שלא ברור מה מדונה מנסה להגיד בו, עם מילים כמו "בום בום, יריתי בך למוות, יריתי באהובי בראש". השיר "I'm Addicted" , בנאלי, משעמם ומיותר. השיר הרביעי והחמישי באלבום הם היחידים ששווים שמיעה: הרביעי הוא "Turn On The Radio" והחמישי הוא הסינגל הראשון "'Give Me All Your Luvin", השיר הכי תלוש באלבום; הסגנון שלו שונה מאוד יחסית לשאר השירים. אחרי פתיחה של שירים פחות מרשימים מגיע "Superstar", השיר המביך ביותר באלבום. אין איך להסביר את המבוכה – תחשבו על מדונה כותבת שירים לסדרת מחזה זמר (ע"ע GLEE).
אחרי הלם תרבות קל מגיע החלק השני של האלבום שהוא החלק המתון יותר, חלק הבלדות, או נכון יותר להגיד שמדונה מנסה לשיר בו בלדות. עם כיוון כזה מבחינה מוזיקלית קשה מאוד להתעלות על שירים כמו "Frozen" המדהים, או "The Power Of Goodbye" המצמרר. השיר "Masterpiece", הבלדה הראשית באלבום, לא נעים ונשמע כאילו נכתב לעוד סרט רומנטי זול בכיכובו של יו גרנט. היינו מצפים ממלכת הפופ שתביא אותה בבלדה מרגשת כמו שרק היא יודעת להביא, אבל גם זה לא עבד הפעם.
http://www.youtube.com/watch?v=txj3eRoDT5o
אחד המהלכים הטובים שמדונה מבצעת באלבום הזה הוא שיתוף פעולה עם הראפריות M.I.A וניקי מינאז', שתיהן הבטחות גדולות בעולם המוזיקה ויוצרות מוכשרות כל אחת שלעצמה. נקודה טובה נוספת היא הרמיקס לשיר "Give Me All Your Luvin" עם הצמד "lmfao". מדונה עבדה על האלבום עם אנשי המקצוע הטובים ביותר בתחומם, אבל נראה שמדונה מנסה בכח לשנות את הסגנון שהיא מזוהה בו, בצורה לא מוצלחת במיוחד.
אנשים אוהבים נוסטלגיה, אין סיבה שמה שעבד עד היום בשיריה של מלכת הפופ לא יעבוד גם באלבום החדש. אך הכיוון אליו מדונה צועדת לא מטיב עמה, אף אחד לא ירצה לראות בעוד כמה שנים בת 60 מקפצת על במות עם שירי אלקטרו, שדרך אגב יכולים להיות להיט בסרטוני בדיחות ביוטיוב. נראה שמדונה במשבר גיל ה-50. במקום שהיא תתבגר עם שיריה ותמשיך להיות אייקון תרבותי עולמי, היא מנסה לחקות זמרות פופ אחרות. במקום לשיר שירים שיכולים להיות להיטים לטווח ארוך או לתת השראה לזמרות מתחילות, כל מה שמדונה רוצה זה להזיז את הבוטי שלה ולשיר שירי דאנס אלקטרו קלישאתיים, שזה לעצמו חידוש מבאס של עצמה. אז דיווה מדונה, גם בקיץ הזה אנחנו נחכה לך בקוצר רוח ונמלא את היציעים, אבל בבקשה ממך, לאסקימוסים לא מוכרים קרח ולישראלים לא מוכרים לוקשים, פשוט תני לנו את זה איך שזה, פופ טהור.
