טבעונות. עכשיו

מאת:טלי גולדשמיד
שתפו

זכויות יתר. הבניות חברתיות. מיתוסים תרבותיים.
הכפפה. שליטה. חִפצון. ניצול. דיכוי. שעבוד.
אכזריות. אלימות. מוות. עיוורון.
הכחשה. רציונליזציה.

המושגים האלה, שמשמשים אותנו רבות לניתוחים ביקורתיים של יחסי כוח חברתיים, נעלמים מתודעתנו בהקשרם של היחסים היומיומיים והאינטימיים ביותר שלנו עם חיות: כשאנו אוכלים אותן. אך המושגים הללו רלוונטיים מאין כמותם לתיאור יחסינו עם בעלי חיים – המין המנוצל ביותר על פני כדור הארץ, ושדיכויו הוא הקיצוני, האלים והמכוער ביותר.

מדי שנה אנו הופכים באכזריות רבה עשרות מיליארדי יצורים חפים מפשע, לעבדים, לסחורה, לרכוש, לחפצים מתים. הטבעונות, קרי: אי אכילת מוצרים מהחי, מערערת על הפרקטיקה ה'מובנת מאליה' הזו, חושפת את מה שהיא מתאמצת להסתיר, ומפנה שאלות נוקבות לתרבות שמאפשרת אותה.

"האם למען סיפוק חוש הטעם שלנו, אנחנו יכולות וזכאיות להרוג יצור חי אחר?"

תינוקות כמוצר צריכה?

הנה כמה סימני שאלה: כיצד אפשר להצדיק את הפיכתו של יצור חי, שיכול לחוות סבל גופני ורגשי – למוצר צריכה? האם 'חופש הבחירה' שלנו, שבשמו אנו מגנים על תכולת הצלחות שלנו, יכול להתממש על חשבונם של אחרים? האם למען סיפוק חוש הטעם שלנו, אנחנו יכולות וזכאיות להרוג יצור חי אחר? במה בדיוק מתבטאת העליונות שלנו על בעלי חיים, זו שמתירה לנו לעשות בהם כרצוננו? אם יכולת דיבור או קוגניציה מסוג מסוים הן שמעניקות לנו את זכויות היתר, האם היה עולה בדעתנו לאכול תינוקות? או לעשות בהם ניסויים? או לפשוט את עורם ולנעול אותו? ומה הקשר בין אינטליגנציה לזכויות מוסריות (כמו הזכות לחיות)? האם שליטה באחרים (שחורים, נשים) לא נקשרה מאז ומעולם לטיעוני עליונות של קבוצה אחת על אחרת? או שאולי כל אלה נובעים, בפשטות, מכך שאנחנו חזקים ויכולים? והאם היינו רוצות לחיות בחברה שבה שימוש במישהי לשם סיפוק צרכים גופניים הוא לגיטימי – פשוט כי למישהו יש כוח? מהו ההבדל בעצם?

מיתוס החלב

תהיות נוספות: אילו מנגנונים כלכליים אדירים עומדים מאחורי ה'אמיתות' לגבי הנחיצות הבריאותית בצריכת מוצרים מן החי? איך זה שכולנו בטוחות שנחוץ לאכול חיות לשם הברזל והחלבונים שבבשרן? ואם אכן כך, כיצד זה שיש ספורטאיעל טבעונים? ומדוע לא הרהרנו אף פעם האם חלב שאמור להפוך עגל בן כמה עשרות קילוגרמים לפרה ששוקלת כמה מאות, יכול בכלל להיות בריא עבורנו? ומדוע אנחנו שותים חלב אחרי גיל הגמילה, ומחיה שהיא לא מהמין הביולוגי שלנו? האם היינו שותות חלב של כלבה? ואם חלב הכרחי לשם הסידן מחזק העצמות, מדוע המדינות בהן אחוזי האוסטיאופורוזיס הם הגבוהים ביותר, הן גם אלו בהן צריכת החלב היא הגדולה ביותר? למה אנחנו דואגות באהבה רבה לחיית המחמד שלנו, אך בה בעת אוכלות חיה אחרת? מה ההבדל ביניהן?

ועוד כמה: האם זה 'טבעי' לסרס חזירים (ללא הרדמה) כדי למנוע מגופם לפתח טעם וריח שאינם אהובים על צרכני בשר? ולקטום לאפרוחים את מקורם בלהב מלובן? מה עם עיבור פרות בכוח בגיל צעיר מדי (לחסוך זמן, לחסוך כסף), תוך החדרה מסיבית של הורמוני מין נשיים לגופן? והרחקת העגלים שלהן סמוך ללידתם, כדי שאנו נוכל לקחת את החלב שנועד להם? 'נורמלי'? וכמה זה 'נורמלי' לתרנגולת לחיות מלידתה ועד מותה כשהיא כלואה בצפיפות, מבלי יכולת למתוח את כנפיה, לראות אור יום ולנשום אוויר צח? או לא להיות מסוגלת לשאת את משקל גופה בגלל עיוותים גנטיים שהגדילו את משקל החזה שלה, החלק הנחשק לאכילה? האם המושגים שלנו על 'טבעי' ו'נורמלי' הם טבעיים? נורמליים? ותהיה נוספת לגבי משמעותן של מילים: האם תזונה שנמנעת מפגיעה באחרים – טבעונות – היא 'קיצונית', או שמא דווקא זו שמושתת על חיות מתות?

"מדי שנה אנו הופכים באכזריות רבה עשרות מיליארדי יצורים חפים מפשע, לעבדים, לסחורה, לרכוש, לחפצים מתים"

ושאלה אחרונה: האם אפשר לשאוף לחיות בחברה מוסרית תוך כדי שאנחנו מכניסים לגופנו מדי יום אכזריות, סבל ומוות? הרי You are what you eat. אך כנראה שיש כאן צדק פואטי, שהולך ונחשף: אכילת מוצרים מהחי אחראית לרוב המחלות הקטלניות של העולם המערבי, והיא אחת מהתעשיות המזיקות ביותר לכדור הארץ.

אין דבר חזק מרעיון שהגיע זמנו, אמר ויקטור הוגו. ובכן, הרעיון של טבעונות הוא פה, נוכח יותר מתמיד, והוא מרעיש, מטלטל, מעורר מחשבה ומניע לפעולה, הוא לא טרנד זמני או גחמה חולפת, אלא תפיסת עולם צודקת, ששואפת לתקן את העולם.

 

 

רעבים לעוד? חפשו אותנו בפייסבוק ← maamul מעמול


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות

כתיבת תגובה