שישי בערב במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע. תור לאיסוף הכרטיסים, קפיטריה עם ארומה של קפה ושני צלצולי פעמונים שקוראים לקהל להיכנס לאולם. הבמה כבר מוכנה, הפסנתר בקדמה, חליליות וסקסופון מונחים על הסטנד, כסאות האורקסטרה שמחכות שישבו עליהם וימלאו את האולם בהרמוניה וצלילים. לאט לאט נכנסים האנשים וממלאים את הכסאות. טווח הגילאים: ספק גיל הבלות ספק גיל הזהב. את הצעירים שפקדו את האולם אפשר היה לספור עם יד אחת.
השעה 21:30. על פי ההדפס על הכרטיס, המופע היה אמור להתחיל. באיחור אופנתי, האורות מתעמעמים והקהל ברובו משתתק. מעטים מפרים את השקט עם מחיאות כפיים שגוועות במהרה. אחד אחרי השני עולים לבמה נגני האורקסטרה, המתופפים, נגן הסינתסייזר ונגן הסקסופון. ביחד הם מחממים את האווירה עם מוסיקה שלא מביישת שום קונצרט טוב. לבסוף נכנסות שלושת זמרות הליווי, פליטות ריאליטי כלשהו.
חושך מוחלט. על המסך האחורי מוקרנים קטעי וידאו שמזכירים משדר "חיים שכאלה". מתי וריקי עולים לבמה, אומרים שלום מהיר לקהל ומתחילים לשיר, בלי דיבורים מיותרים. הם פותחים עם "הנה פתחתי חלון", הקהל על הרגליים. אחר כך "ילד אסור ילד מותר", ריקי והקהל מייצרים הרמוניה מושלמת. למעשה, את רוב השירים בחציו הראשון של המופע שרה ריקי לבדה, בעוד מתי מנגן על הפסנתר ותומך עם קולות רקע. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמתי לוקח את ריקי במופע הזה כבת חסותו, הוא סוג של מנטור בשבילה. בינינו, הוא המוכשר יותר בצוות הזה.
ריקי יורדת מהבמה ומותירה את מתי עם המוסיקה שלו. הוא שר ברצף את "ילדותי השניה" ואחר כך את "סליחה", והקהל מצמיח עור ברווז. בין לבין הוא זורק כמה בדיחות ומחייך חיוך קטן. מיד אחרי, מתי עוזב את הבמה וריקי חוזרת, סוחפת את כולם עם "חולשה לרקדנים", "היי שקטה" ו"אמא". פלאשבק קל מטקסי יום הזכרון מגיח.
בסוף הם שרים ביחד, סוף סוף. שיר הנושא של המופע "מה זאת אהבה" מרגש ו"מערבה מכאן" זוכה בתואר השיר המקפיץ של הערב. מאחוריהם ממשיכים לרצד קטעי וידיאו מעברם המשותף, ושמות כמו אהוד מנור, נעמי שמר, סשה ארגוב ויהונתן גפן נזרקים לחלל. ריח הנוסטלגיה באויר.
מופע בן שעתיים ו-22 שירים. קהל המעריצים חיכה 25 שנה להופעה משותפת של השניים ולא התאכזב. שילוב השאנסונים הצרפתיים של מתי כספי והרוק התיאטרלי של ריקי גל יצרו חויה מוסיקלית נפלאה. היה שווה לחכות. היעד הבא: האיחוד של רמי וריטה.
