סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

והעץ היה מאושר

מי שביקר בשבועות האחרונים ברחבה המחודשת של תאטרון הבימה, ודאי נתקל במראה לא רגיל: עץ שקמה לבוש בסוודר פרחוני. מה שעל פניו נראה כמו גרסה של סבתות לגרפיטי רחוב, מתגלה כמיזם בינלאומי שהגיע למחוזותינו בזכות שתי בחורות יצירתיות שהחליטו "שהגיע הזמן לשים את ישראל על המפה העולמית בתחום הסריגה האורבנית" (מסתבר שבמקומות רבים זה טרנד "חם").

רגע לפני שהיא נאלצת להפשיט את העץ (בהוראת העירייה), הלכתי אל כיכר העיר כדי לפגוש את האישה והמסרגה, לי ויסמן, כדי לשמוע ממנה מה עומד מאחורי כל הצמר הזה, חוץ מעץ שקצת חם לו בלחות התל-אביבית של חודש יולי.

ויסמן, בת 33, בעלת עסק מצליח לעיצוב גרפי ועבודות יד, התאהבה בעולם הסריגה כבר בגיל צעיר. לפני שנה היא החליטה לקחת את הסריגה שלמדה מסבתא שוש (ז"ל) צעד אחד קדימה, ובשיתוף עם חברתה אתי דרור, השתיים פנו לעיריית תל אביב בתקווה שזו תסכים לשתף פעולה ולהיות חלק מ"יום הסריגה האורבנית הבינלאומי". על שרשרת הבירוקרטיה שהיה עליהן לעבור היא מדברת בחיוך: "בשנה הראשונה לא ממש הבינו בעירייה מה אנחנו רוצות, איזה אישורים צריך להנפיק לנו, ולמה בכלל אנחנו רוצות לסרוג על עצים. אבל אחרי הסברים קצרים הגיע גם פרגון גדול וקיבלנו תמיכה מדהימה".

הסורגת לי ויסמן ושותפתה למיזם אתי דרור. צילום: נועם דינר

נפש או פרנסה?

גם אני הגעתי אליה עם שאלות נוקבות, כמו למה לסרוג ברחוב? ולמה לעטוף את העצים בפרחים מצמר כשיש כל כך הרבה פרחים אמתיים שישמחו לחיות בדירת עץ שקמה גדולה עם ארבעה כיווני אוויר? אבל האישיות של לי סיפקה לי את כל התשובות. מדובר בבחורה חייכנית שחיה בעיר הגדולה מעל 12 שנים. היא בונה את עצמה בשתי כפות ידיים והמון שאיפות לעתיד. היא עצמאית ולוחמנית, ומדי יום היא נקרעת בין השאיפה לעשות אמנות בשביל הנפש לבין הצורך ליצור על פי דרישה של מישהו אחר, כדי להתפרנס בכבוד.

את הקרבה שלה לטבע היא מוצאת בגנים קטנים שהעירייה הקצתה לכלבים וילדים ובזמנה הפנוי היא מנהלת מאבק וולנטרי נגד התמכרות לסמרטפונים. עץ השקמה בכיכר הבימה הוא אי של שפיות עבורה בתוך הררי הבניינים הנוצצים של העיר: "עץ השקמה הזה הוא אחד המקומות האהובים עלי בעיר, הוא עושה לי משהו בפנים שאפשר לקבל רק מהטבע, משהו שאני לא יכולה להתעלם ממנו". על השאלה למה היא לא מחפשת פרבר ירוק ופרחוני, היא אומרת שכאמנית צעירה, העיר מספקת לה קהל לקוחות והמון השראה.

הסריגה האורבנית היא דרך מצוינת לשלב בין האהבות הגדולות שלה: אמנות, העיר והטבע: "רציתי לגרום לאנשים לעצור רגע וליהנות מישיבה לצד העץ, גיליתי שכמה סלילים של חוטים צבעוניים יכולים לגרום לזה לקרות, אז מבחינתי זאת התחלה מצוינת".

סורגי כל העולם התאחדו

זאת לא הפעם הראשונה שהאג'נדה האמנותית של לי עושה הדים; בעבר היא סרגה איבר מין זכרי ענקי בצבע ורוד ששימש כמיצג במצעד הגאווה בארה"ב, כיום היא עובדת על סדרת פוסטרים עם מסרים אופטימיים, ובעתיד היא שואפת שכל הסורגים יתלכדו יחד ויסרגו על כל המבנים הכי מגניבים בארץ לפי נושא מתואם. אם הייתה יכולה היא הייתה עוטפת בצמר צבעוני את הירח והכוכבים, אבל עד אז היא מאחלת לכולנו להפוך את הסביבה שלנו למקום צבעוני שכיף לחיות בו כי "אם לא נחייך, מה יישאר לנו?"