סרטו של משה זאבי, "העפיפונים של ארמנד" מספר על טייס שמתלבט בסוגיות פוליטיות מצידה השני של המפה. סרטים ישראלים שעוסקים בצבא ובחוויות מתקופת השירות הצבאי קיימים בשפע. בעשורים האחרונים הם גם מעלים הרבה שאלות ותהיות לגבי נחיצותן של פעילויות צבאיות כוחניות, כוחניות מדי. רוח הביקורת והאשמה של החייל הישראלי על עוולות המלחמה, נשבה בעיקר מהכיוון השמאלי של המפה הפוליטית.
גיבור "העפיפונים של ארמנד", סא"ל ארמנד (מומו) פוגל הוא מפקד טייסת מסוקי קרב במילואים שמתלבט על אופן הפעלת הכח במלחמה נגד האויב הערבי, דבר שהוא בחינת טאבו. הביקורת שהבמאי מנסה להעביר מוצגת בסרט באמצעות מכתב, מעין עצומה שהגיבור מנסח. הכוונה היא לא לתקוף את עיקרון התקיפה בעזה, אלא רק את הדרך.
השבוע יצא הסרט להקרנות בסינמטק תל אביב. הסרט צולם בהדרגה במהלך שמונה חדשים, ובהשקעה של 70 אלף שקלים. זאבי כתב, ביים, שיחק, צילם, ערך, והפיק את הסרט, ללא מימון של קרנות הקולנוע, בשם חופש האומנות.
לכתבה המלאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4072094,00.html
