בין אם הוא מכר לכם כרטיסים למסיבה, הציע לכם להצטרף אליו למדיטציה או חילק לכם עגבניות טריות (ואהבת חינם), אם אתם גרים בדרום, סביר להניח שנתקלתם בגילבי. אז מי הוא בעצם האיש המסתורי שצץ בכל פינה ומה הסיפור שלו?
כשעלה הרעיון להקים מדור ראיונות עם אנשים מהדרום, ידעתי מיד שגילבי הוא האיש שלי. כבר שלוש שנים שאני נודדת בין קיבוצי עוטף עזה, קופצת מבתים של חברים למדשאות ציבוריות ושווקים רנדומליים. למרות שמעולם לא הכרנו באופן רשמי ולקח לי שנים לגלות את השם שלו (אמיר גלבוע) והגיל שלו (27), איכשהו הגורל תמיד הפגיש בינינו. בהתחלה חשבתי שמדובר בכוח עליון, בתקשור נשמות או בהתערבות אלוהית, אבל אז הבנתי: גילבי נמצא בכל מקום.
ברביעי האחרון, בזמן שספגתי קרני שמש חמימות בדשא של קיבוץ מפלסים, גילבי התקשר לבשר לי שהוא מגיע עם רכב עמוס עגבניות טריות. אחרי כמה רגעים הוא הופיע על השביל כשידיו עמוסות שקיות, רגליו מכוסות דגמ"ח מלא כתמי בוץ וכיפה צבעונית סרוגה מכסה את ראשו. עזרתי לו לפזר את העגבניות בין דירות הסטודנטים הקרובות ושאלתי אותו בעדינות מה פשר הכיפה החדשנית? "בימים שבא לי שייקחו את מה שאני אומר יותר ברצינות אני שם אותה", הוא ענה, ואני חשבתי כמה מדהים זה שהוא אפילו לא יודע שאני עומדת לראיין אותו.
אחרי מסע שכנועים במהלכו גיליתי שבכל גילבי קיימת נינט טייב קטנה שמסרבת להתראיין בקלות, הוא הסכים (אבל הוריד את הכיפה, בכל זאת זה רק מגזין). במפגש שארך חצי שעה הוא ענה לשלוש שיחות טלפון: אחת על אפשרויות הפרנסה בדרום ("אם לא עגבניות אז פרגולות, לא חסר מה לעשות"), אחת על הלימודים ("אני הולך לישון, עבדתי מחמש בבוקר"), ואחת על מסיבה שהוא מייחצן ("אני לא יודע אם יהיה לך שם מקום לחישוק").
אז מה בעצם הביא אותך לדרום?
כשהתלבטתי בין מרכז לדרום והבנתי את ההבדל: בתל אביב צריך להתמודד עם הרעש ובדרום צריך להתמודד עם השקט. החלטתי שאני מעדיף להתמודד עם השקט, ואם אני מחפש את הרעש אז גם זה לא חסר לי פה, תמיד יש מה לעשות.
לא חסרים מקומות שקטים, למה דווקא עוטף עזה?
בתור לוחם בסיירת מורן יצא לי להיות פה הרבה במהלך השירות הצבאי ופשוט התאהבתי באזור הזה. יש פה נדידת ציפורים ואנשים מדהימים שהם פשוט חלק מהטבע. נכון שיש שקט בהרבה מקומות אבל משהו באנשים פה לא דומה לשום מקום אחר.
אם היית עוזב לחו"ל, מה הברלין האולטימטיבית בעינייך?
קליפורניה, או כמה מקומות בניו זילנד.
אז קליפורניה או ניו זילנד?
קליפורניה. נראה לי, אף פעם לא הייתי שם.
ועד אז, פריפריה או מרכז?
מרכז. אבל שכל העולם יהיה מרכז. אפילו יותר טוב שכל העולם יהיה פריפריה. בעצם זה אותו הדבר.
למה הלכת ללמוד קולנוע?
כי אני אוהב קולנוע. אני רוצה ליצור בשפה הקולנועית, ואני מת על זה שקולנוע אפשר לעשות בכל מקום.
מה הדבר הכי מטורף שעשית בחיים?
טיפסתי בפארק הלאומי של האוורסט ואני וחבר שלי החלטנו להרחיב את המסלול ביומיים למרות שידענו שאין לנו איפה לישון בדרך. מצאנו את עצמנו רק עם הטבע בגובה 4000 מטר באמצע ההימלאיה.
פשוט ככה רק אתם ואוהל?
לא היה לנו אוהל. סיפור לא הכי נעים, לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה.
ובמעבר חד, מה עושה אותך מאושר?
לראות אנשים מחייכים.
אם היית פוגש את גילבי בגיל 13, מה היית אומר לו?
וואוו היינו צוחקים מלא ביחד. הייתי אומר לו שהמעבר הזה שאתה חושב שקיים, באמת קיים. ותיקח את הזמן שלך. זה בטוח היה מחדיר בו מוטיבציה וכוח להמשיך, עדיף שיסמוך על עצמו.
מה נקודת המפנה בחיים שלך?
שלמדתי מדיטציה.
ובשפה הקולנועית, איפה הטוויסט בעלילה של גילבי?
הטוויסט הגדול עוד לא הגיע.
מה התחפושת שהכי זכורה לך?
בטמן. זאת התחפושת שהתחפשתי אליה הכי הרבה. היום אישית אני בכלל מעדיף את ספיידרמן.
אם היית גיבור על איזה גיבור היית?
גילבי. סופר-גילבי.
איזה כוח על היית רוצה?
כשהייתי קטן היה לי חלום שאני יכול ליצור מכלום, לבוא לאנשים שאין להם וליצור בשבילם. זה בא ממקום שתמיד הרגשתי שיש ויש הרבה ולאנשים יש לפעמים אפילו יותר מדי בזמן שלאחריו אין כלום. זה משהו מנבכי נפשי כילד בן 11 בערך. היום אני לא רוצה כוח על של לעשות יש מאין, אני פשוט עושה את זה.
אז איזה כוח על היית רוצה היום?
קרח. שאני יוכל לעשות מגלשות ולעוף עליהן.
מה ההישג שאתה הכי מתגאה בו?
שהייתי מאוהב. אבל הייתי ילד קטן.
מה באמת קורה עם אהבה?
אין. אוי זה נוראי. אני רווק מבוקש… רק פחות מבוקש.
לגליזציה או חוק הלאום?
מה זה חוק הלאום?
מי הכי השפיע עלייך בחיים?
כולם משפיעים עליי.
יש לך מודל לחיקוי?
"גואנקה"
מי זה?
חפשו בגוגל.
ולסיום סיומת, מוטו לחיים?
אין עוד מלבדכם.
