ברישניקוב בסוזן דלל

שתפו

בדידות והגירה אל מול זיכרונות יפים ועשירים, הגעגועים אל רוסיה של פעם אל מול המחסור החומרי והרוחני, אהבה מוחלטת מפתיעה וחיש נעלמת, זה מה שמאפיין את המופע יוצא הדופן הזה שהוצג לפני שבועיים במרכז סוזן דלל בתל אביב. להעלאת המחזה בישראל יש כבר פלוס ענק, בנוסף לכך שהסיפור הוא על מהגרים ואף השחקנים הראשיים הם מהגרים בעצמם, גם רוב הקהל הינו קהל ממוצא רוסי שהיגר לישראל ולכן מזדהה עם המחזה והאנשים שסביבו.

המחזה "בפריז" הוא עיבוד מסיפורו הקצר של איוון בונין, סופר ומשורר רוסי שזכה בפרס נובל לספרות. איוון נולד למשפחת אצולה רוסית בעלת נכסים רבים. במאי 1918, אחרי המהפכה הבולשביקית ונפילת הצאר אותו העריץ, עזב בונין את מוסקבה ופרש לאחוזתו בכפר. לאחר שנתיים, כשהוא מתעב את הקומוניזם, עזב את רוסיה ויצא לפריז.

השחקן הראשי במחזה, מיכאל ברישניקוב, רקדן בלט ושחקן מפורסם שזכה בפרסים רבים ובעל מרכז לאומנויות הבמה בקנדה, נולד בעצמו בברית המועצות לשעבר. בגיל תשע החל ללמוד בלט ולאחר גילוי כישרונו הרב התקבל לאחת הלהקות המפורסמות ברוסיה, ה"בולשוי". בזמן שהיה בסיבוב הופעות עם להקת "בולשוי" בקנדה, נעלם ברישניקוב. לאחר מספר ימים הוא התגלה בארצות הברית וקיבל שם מקלט מדיני. בשנת 1977 שיחק ברישניקוב בתפקידו הקולנועי הראשון בסרט "נקודת מפנה" ועל כך זכה במועמדות לפרס האוסקר בקטגורית שחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 1985 כיכב בסרט "לילות לבנים" לצד גרגורי היינס ובעונה האחרונה של הסדרה סקס והעיר הגדולה גילם את החבר של קארי בראדשו.

מיכאל ברישניקוב ואנה סינקינה "בפריז"
מיכאל ברישניקוב ואנה סינקינה "בפריז" (צילום: אנה אקרצבה - יח"צ)

עלילת המחזה "בפריז" מתרחשת בפריז בשנת 1930 ונפתחת בהצגת הדמות הראשית, לוחם הצבא הלבן שברח מרוסיה לפריז לאחר המהפכה הבולשביקית. הוא מוצג באור שחור ולבן, הוא בודד, לא מכיר אף אחד בפריז, גרוש ומיוסר. לאור הבדידות העמוקה הוא פוגש בביסטרו שבו הוא אוכל מלצרית יפה וצעירה ממנו בשנים רבות שגם היא פליטת רוסיה בודדה. הסיפור מתפתח לסיפור האהבה של השניים בצל מראות וזיכרונות עצובים מאוד. הדמות הראשית מתגלה כאדם מכובד, ג'נטלמן, קצין רוסי ומנוכר המתפרנס מכתיבה על מאורעות המלחמה שעתידים להיות היסטוריים ולצד כל זה מתפתח סיפור אהבה.

במקביל לעלילה המורכבת, גם התפאורה משחקת תפקיד מרכזי. על במת התיאטרון מוצבת במה קטנה נוספת שמסתובבת ועליה מוצגת בפני הקהל תערוכה של האליטה הרוסית מלפני הקומוניזם, תמונות מרוסיה של פעם. נוצר שילוב בין הדמות הראשית שמדגישה את הבדידות והאכזבה העמוקה שהיא חשה לבין התמונות, הזיכרונות שנשארו מימים מתוקים. המחזה משלב קטעי וידאו, עיבוד ווקאלי ומוזיקלי בתוספת של סרטים רצים של פעם. המוזיקה בהצגה הינה שירת אופרה המלווה לאורך כל ההצגה, כל זאת על מנת לאפשר לצופה להתחבר לשחקן הראשי ולהבין את מה שעובר עליו.

בסוף המחזה מצפה לקהל רגע דרמטי ומרגש מאוד. בקדמת הבמה מוצג מסך לבן ועליו מוקרנים קטעים של סרטים קומוניסטיים. הדמות הראשית מתנפלת על המסך עם מטריה ומתחילה לקרוע אותו לחתיכות. אהובתו רצה אליו ומחבקת אותו. היא מנסה להרגיע אותו ושניהם נכנסים למערבולת של תמונות קשות לצד זיכרונות יפים. המחזה נסגר בריקוד העצמתי של ברישניקוב כשהוא לובש את המעיל הצבאי האפור שלו ופניו בצבע אדום דם. הסופר איוון בונין כתב הרבה על אהבה שמתפתחת כאשר הכול אפור, וכמו בשאר סיפוריו על אהבה קצרה שנגמרת, גם כאן האהבה שהחזיקה את שניהם הלכה לעולמה עם מותו של הקצין.

הבחירה להציג את המחזה דווקא בסוזן דלל היא בחירה לא רגילה. האולם מתאפיין בהעלאת מופעי ריקוד בעיקר ובנוסף זהו האולם היחיד המזכיר את התיאטראות האירופאיים. החלל מעביר לקהל את תחושת הזמן המוצגת על הבמה, דבר התורם רבות לחוויית הצפייה במחזה. תמיד כיף לראות אמן כמו ברישניקוב בארץ ובפרט כשהוא עושה גם את מה שהוא מצטיין בו, ריקוד.

בימוי: דמטרי קרימוב
עיצוב במה: מריה טרגובובה
שחקנים: מיכאל ברישניקוב, אנה סינקינה
מקסים ממינוב, מריה גוליק ואנסמבל המעבדה


שתפו

כתיבת תגובה