סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
Close this search box.

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

אל תעשה אותי דיגיטלית

 

"הסמארטפון הוא מכשיר מדהים. הוא עוזר לנו להיות חכמים יותר, פרודוקטיביים סופר וחברתיים אקסטרא. עם זאת, הוא מקשה עלינו להתרכז במשימות מסוימות, ופוגע באופן חלקי באינטראקציות אנושיות.

זה קורה כשאנחנו יושבים בבית קפה עם חברים והפרצופים שלהם תקועים באינסטאגרם,זה שם בארוחה משפחתית כשהצעירים בודקים את הפייסבוק, זה מגיע בדייט, בטיול עם הכלב ואפילו במיטה עם הבת זוג, אנחנו והצד השני, כל הזמן בוהים במסך".

במילים אלו נפתחה ההזמנה להצטרף למיזם האידיאולוגי Undigitize.me לפני פחות משנה.

הימים הרחוקים של קפה ועיתון בבוקר  

באופן מפתיע לא מדובר בתנועה קיצונית, או בחבורת היפים שהתאספה למען הצלת האנושות. להיפך, האנשים שעומדים מאחורי המיזם, הם שני בחורים צעירים שהטכנולוגיה היא מנת לחמם. ליאור פרנקל (35), בבוקר מפתח אפליקציות, בערב מרצה לסטארטאפיסטים, ובנוסף הוא גם בלוגר, יזם חברתי ופילוסוף. שי נצר (29), בערב ברמן תל-אביבי וסלב מקומי, בבוקר כותב, אבא של ג'מבו ובין לבין הוא בים.

הרעיון של השניים מסתכם בשתי מילים: "דיאטה דיגיטלית". מדובר בפרויקט חברתי ללא מטרות רווח, שהאג'נדה שלו היא להעלות את המודעות לתדירות השימוש בסמארטפון ועל ידי כך להפחיתה, ולעודד מפתחי אפליקציות ליצור על פי תקן רך יותר, מתוך שאיפה למנוע אפקטים של התמכרות.

הכול התחיל במיטה של פרנקל. בוקר אחד, הוא הבין שנמאס לו לקרוא מיילים דרך קורי שינה והוא החליט לחזור אחורה, לימים של הפוך ועיתון על הבוקר. באותו היום, הוא כבא נפגש עם נצר בבית-קפה והציע לו להיות איש ה-P.R (יחסי ציבור) של המיזם. כשנצר שאל אותו מה זה בכלל P.R , פרנקל ידע מיד שמצא את האדם המושלם לתפקיד. החיבור ביניהם הוא שיקוף של המיזם המבוסס על איזון, פרנקל הוא נציג הטכנולוגיה ונצר הוא נציג האנושות.

תמונה אחת שווה אלף בירות

הפגישה שלי עם איש ה-P.R הופכת במהרה משיחה על מטרות המיזם לדיון פילוסופי ומעמיק על פניה של הטכנולוגיה ועתיד המין האנושי. נצר פורש את חזונו ומפליג אל עבר עולם אוטופי, יש לבחור הזה יכולת ראייה למרחקים, והוא מתאר את ההשפעה ארוכת הטווח שלהם על עיריית תל אביב, על מערכת החינוך בישראל, על מפתחי האפליקציות של גוגל ועל ירידת אחוזי הגירושים. ההתלהבות שלו סוחפת ונדמה שאי אפשר לעצור אותו.

המעבר שהוא עושה מגימיק שיווקי ברשתות החברתיות, אל מערכת החינוך הממלכתית בישראל יכול להצטייר כמעבר חד והזוי, אבל הוא מבוסס למדי. הקשר נעוץ כמובן בעובדה שלטכנולוגיה היום יש השפעה משמעותית על צורות הידע והתוכן שאנו צורכים.הסמארטפון הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. אם פעם ההורים והמורים יכלו לשלוט בחינוך, היום כל גולש בכל גיל יכול ללמוד כמעט הכל לבד, מפורנו ועד סינית מדוברת. המידע שם.

בנוסף, הפייסבוק כבר הוכיח שהאינטרנט יכול לחולל מהפכות פוליטיות, ובמקביל לעורר מהפכות אישיות. אירוני שדווקא היום, כשהטכנולוגיה מאפשרת לנו להפוך לקהילה גלובאלית חסרת גבולות, אנחנו הופכים לאינדיבידואליסטים יותר. אבל השאלה האמיתית היא מה אנחנו מפסידים בגלל הטכנולוגיה? מה המחיר החברתי שאנו משלמים בעקבות הנוכחות הדומיננטית של הסמארטפון בחיינו?

נצר מסכם את התשובה במשפט אחד: "פעם זה היה רק אנחנו, היום זה אנחנו והטכנולוגיה, מחר זה יהיה רק הטכנולוגיה". כפי שכבר נכתב בעמוד הפייסבוק של סולן הרולינג-סטונז, מיק ג'אגר: "היום כל מי שרואה אותי מבקש להצטלם איתי כדי שיאמינו לו, אבל אם אני אציע לו לשבת על בירה ביחד במקום להצטלם, הוא יתבאס וילך".

הסמארפון על הפנים 

הקמפיין הראשון של המיזם נקרא: "Phone face done". המטרה הייתה להחזיר לאנשים את השליטה על הסמארטפון כדי שייהנו מאינטראקציות אנושיות ורגעים פשוטים. הרעיון הוא שברגעים מסוימים, נניח את הטלפון הפוך ונתרכז בעולם האמיתי. לא מדובר במסר קיצוני ולא במסר שמתנגד לסמארטפונים, זוהי הצעה אלטרנטיבית לחיים בהרמוניה. כשיצא הקמפיין הוא התפשט כמו שריפה בשדה הפייסבוק, תיירים, שחקנים, זמרים, כוכבי ריאליטי ואפילו אנשי רוח לקחו חלק, ושלחו תמונות תואמות את רוח המיזם. היזמים הפכו את התמונות לפוסטרים מדליקים ואת הקמפיין להצלחה ויראלית שפרצה את גבולות הרשת אל הרדיו, אל ערוצי הטלוויזיה ואפילו אל הרחוב.

הקמפיין השני של undigitize.me יצא לעולם לפני מספר שבועות והוא נקרא "רגע". אם הקמפיין הקודם התאפיין באבסורדיות של מאבק בהתמכרות לטכנולוגיה, בעזרת טכנולוגיה, אז הפעם הקמפיין "רגע" ירד אל הרחוב. בעזרת פלאיירים ופוסטרים מעוצבים שבמרכזם המילה "רגע" ומתחתם משפטים בנוסח: "תוציאו ת'ראש מהסמארטפון", הם יצאו אל הרחוב, הסתכלו לאנשים בעיניים והעבירו להם את המסר מיד ליד.

הקמפיין אם כן מאפשרים למשתתפים ולקוראים לעצור לרגע את הזמן, לחזור אחורה לימים של "רק אנחנו". בנוסף המיזם מזמין את הציבור להיות חלק מפרויקט בין לאומי של "יום לא דיגיטלי" שיתקיים ביום שישי ה- 7.3.14 . היום הזה הוא תוצר של שיתוף פעולה עם REBOOT, מיזם אמריקאי דומה, שזו השנה הרביעית שהוא חוגג את היום הזה ברחבי לוס אנג'לס, ניו יורק וסאן פרנסיסקו.

משקיעה עד שקיעה 24 שעות בלי 

"מדובר ב -24 שעות בלי סמארטפונים, רצוי גם בלי שאר החברים הדיגיטאליים. הקמפיין נועד כדי לגרום לאנשים לבלות עם חברים שחשובים להם. אבל אמיתי! קצת כמו שהיה פעם. לגרום לאנשים להתרגש ולהיות מופתעים מהדרך עצמה, ללכת קצת לאיבוד (הכי כיף ללכת לאיבוד!!!), לנוח, להירגע, לקרוא ספר, ללכת לים". כך נכתב בהזמנה לאירוע הקרוב. מדובר בקמפיין שלישי תוך פחות משנה, והיד עוד נטויה וחופשית מסמארטפון. אז נכון שהיזמים שי נצר וליאור פרנקל, פועלים בעיקר בצינורות הרשת המקובלים שבזכותם גם אתם קוראים עליהם, אבל הם מעידים על עצמם שהם אמנם עם סמארטפון, אבל במינון מופחת, ממש כמו בדיאטה מוצלחת.

פעם שלישית.REBOOT
יזמי הפרויקט עובדים בימים אלו על ספר ילדים שעוסק בהתמכרות למסכים. כשפרנקל מתאר את הרעיון לספר, זה נשמע כמו קפיצה לעולם עתידני קר ומנוכר, בו לילדים נותר רק לדמיין איך היה פעם כשילדים שיחקו בחוץ, התלכלכו ונפצעו. בהתאם לאג'נדה של המיזם, הספר אמור להציג מציאות לא קלה אבל כזאת שניתנת לשינוי בעזרת תודעה. העיסוק בילדים תופס חלק גדול במיזם. באתר המיזם יש קטגוריה שלמה על חשיבות השיתוף של ילדים בפרויקט. כשאני שואלת אותם למה דווקא ילדים, שהרי הם כבר נולדו למציאות דיגיטלית, הם מציעים כתשובה את הציטוט הבא שממחיש כמה חשוב שנעשה הכל על מנת להפחית את השימוש המוגזם של ילדים בטכנולוגיה, כדי שבעתיד, הם יוכלו לראות את העולם לא רק דרך פילטרים באינסטגרם:

"עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם."

(מילים ולחן:שלום חנוך)

רוצים להצטרף לקמפיין הישראלי? היכנסו לקישור הבא:
http://undigitize.me/day-unplugging/

הקמפיין האמריקאי: http://nationaldayofunplugging.com/