הסדרה האימתית של נטפליקס "You", לוקחת את הסיוט הכי גדול של כל בחורה כשמדובר בגברים ומציגה אותו על המסך. כל מי שמגיל ארבע הזהירו אותה לא להיות לבד כי יש הרבה סוטים ברחובות שיכולים לעשות לה משהו יודעת על מה אני מדברת. הצפייה בסדרה הזו עלולה לגרום לפרנויה גם אחרי שכיבינו את המסך, עד כדי כך שגם באמצע הליכה לעבודה את צריכה להזכיר לעצמך שמדובר בתסריט בדיוני, ושאף בחור אובססיבי לא עוקב אחרייך. ואז, ברגע שהצלחת להתעשת ולהשתחרר מהפאניקה ולהפסיק לפחד בהקשר של הסדרה הספציפית, נטפליקס מוציאה סדרה תיעודית חדשה – "שיחות עם רוצח: הקלטות של טד באנדי", שבה כמובן, הבדיון שצפינו בו לפני כן ב"You", הופך למציאות. האם נטפליקס עושה עלינו, הצופים, ניסוי חברתי משונה בו היא מנסה להביא את כולנו למצב שלא נצא מהבית כי הפרנויה תשתלט עלינו?
כבר היו מקרים בהם תכנים טלוויזיונים יצאו מגבולות המסך. ראינו את התופעה הזאת אחרי שיצא הסרט "It" של הבמאי אנדרס מוסצ'יאטי, בו הרוע הופיע בדמותו של ליצן – מפחיד אבל כמובן לא מציאותי. מה שהיה מאוד מציאותי זה שבעקבות הסרט אנשים יצאו לרחובות, מחופשים לליצנים, והפחידו אנשים אחרים: תופעה שהפכה מהר מאוד לפאניקה עולמית. ראינו את זה גם בסרט "Bird Box" שיצא איך לא, בנטפליקס. בסרט כל האנשים שיוצאים לרחובות חייבים לעשות זאת בעיניים מכוסות, כדי לא להיתקל בכוח על טבעי שגורם למי שמסתכל עליו להתאבד. גם כאן, מיד לאחר יציאת הסרט, התסריט הפך לתופעה ויראלית מציאותית ביותר שזכתה לכינוי: "אתגר הבירד בוקס" (Bird Box Challenge): אנשים מכסים את העיניים שלהם ועושים דברים שמצחיקים אותם מסיבה כזו או אחרת, כמו תינוק שדופק את הראש בקיר. האתגר התפשט עד כדי כך שנטפליקס יצאה בהודעה בה הם מבקשים מאנשים ברחבי העולם להפסיק עם האתגר, שהתחיל כאמור בעקבות הסרט, בשל הסכנות שכרוכות בדבר.
ההשפעה של הטלוויזיה על הצופים התחילה עוד מזמן, ודוגמאות לכך ניתן לראות לא רק דרך סרטי\ סדרות אימה. גם כשנינט טייב עשתה פוני הוא מיד קיבל את השם "פונינט" ובכל פינה יכולנו לראות נשים עם פוני בובה. הבעיה היא לא שזה מוזר, יש שיראו את זה כטבעי לגמרי: חיקוי. אלא שבמקרים מסוימים מדובר בסכנה של ממש. ולא מדובר על משהו רחוק, כי זה קורה גם כאן, ממש אצלנו. בשיא של "מגפת הליצנים" לדוגמא, אדם עם סכין רדף בבאר שבע אחרי חבורת ילדים כשהוא מחופש לליצן. לכן אי אפשר לשפוט אנשים שחוששים ש"You" או "שיחות עם רוצח: הקלטות של טד באנדי" יחצו את גבולות המסך, ולא רק בפרנויות שלנו.
בתור התחלה (ואולי מדובר בצירוף מקרים, אבל תרשו לי להיות קצת חשדנית), בכל פעם שסיימתי לראות פרק בסדרה "You", הייתה קופצת לי פרסומת לדוקו "שיחות עם רוצח". You" מספרת על ג'ו (פן בדג'לי) שמתאהב במבט ראשון בבק (אליזבת לייל). ומה עושים אחרי שמתאהבים? זה לא משנה מה התשובה שעלתה לכם לראש כי לג'ו יש תשובה משלו והיא קריפית למדי: מתחילים לעקוב אחרי האהובה שלנו, מפתחים כלפיה אובססיה ועם הזמן רוצחים את כל מי שנמצא בסביבתה ונראה שלא עושה לה טוב ולא אמשיך לנורא מכל אותו תצטרכו לגלות בעצמכם. כל מי שמתחיל לראות סדרה ולא יכול לחכות לפרקים שיצאו בהפרשי זמן (נפלאות הסטרימיינג), היא בהחלט עלולה לחלחל לתודעה בצורה לא כל כך בריאה, ולעורר כמה פרנויות שאולי היו כבויות. אבל כפי שציינתי לפני כן, עם קצת עבודה עצמית אפשר להתגבר על החששות ולהבין את האמת – זו רק סדרה בדיונית.
אחרי שסיימתי לראות את הפרק האחרון ועלו לי כל כך הרבה פרסומות של "שיחות עם רוצח", נכנעתי והחלטתי ללחוץ פליי. ואז התחיל הסיוט האמיתי. סיפורו של טד באנדי, שמכונה גם "רוצח הקמפוסים", כינוי שניתן לו לאחר שחטף, אנס ורצח יותר מ-30 (אף אחד לא יודע כמה בדיוק) צעירות מקמפוסים שונים באמריקה המסכית הגדולה מכולן. כשאני אומרת מסכית אני מתכוונת לזה ששם כל האתגרים מתחילים: אתגר הליצנים, אתגר הבירד בוקס והרוצח הסדרתי הראשון – טד באנדי.
החשש האמיתי שלי הוא כמובן שיצא אתגר ה-You ואנשים יתחילו לעקוב אחר מושא אהבתם באובססיביות ואפילו לרצוח. וזה לא שמדובר ברעיון לגמרי מופרך. ואם כבר עוסקים בהטרדות של נשים אפשר לדבר לרגע על תופעה שקיבלה את הכינוי "אמני פיתוי": מדובר בתופעה שמתרחשת ברחובות תל אביב, בה מסתובבים אמני פיתוי ותלמידיהם, שמחפשים נשים שאפשר "להתאמן" עליהן. כן, להתאמן, כמו לעשות שיעורי בית אחרי שלמדו איך לפתות נשים. במחשבה ראשונה, כמו שקורה ב""You עם ג'ו, אפשר אולי לראות בזה משהו חיובי: מישהו שנותן את כל כולו בשביל האהבה. אבל בפועל מה שקורה בקורס "אמנות הפיתוי" זה שבסך הכל מלמדים את ה"חניכים" איך לתרגל שיטות חדשות להטרדה מינית. דוגמא אחת מיני רבות על האימה שכבר קיימת במציאות.
נחזור לנטפליקס, שנחשב היום לשירות הסטרימינג הפופולרי והנצפה ביותר בעולם. אז כנראה שהמטרה של נטפליקס היא לא באמת למלא את המחשבות שלנו בפרנויות עד שלא נצא מהבית, או שניכנס ללופ של צפייה בסדרות קומיות או כל דבר מצחיק – רק כדי לא לחשוב על הסדרות המלחיצות שראינו רגע לפני כן. אבל, לפעמים זה קורה באופן טבעי וצריך לזכור להיזהר, ובעיקר להיות מודעים ולא להיסחף אל מקומות שיכולים להיות חשוכים מנשוא. צפייה מהנה ורגועה לכולם.
