ביום מותו של נלסון מנדלה, מפלגת ה"ליגלייז קנאביס" של אוטורואה (ALCP) מניו-זילנד, הוקירה את פועלו על המאבק לשוויון בין הגזעים וקראה לממשלה להנציח את אומץ ליבו. באופן מטאפורי התקבל הרושם ש-ALCP תבעה את זכותו של 'גזע הקנאביס' להכרה עצמית.
מאבקים של נשים, שחורים, הומואים לסביות ואחרים כבר נשאו פרי בזכות מאבקם של ארגוני זכויות אדם אך עוולות רבות עוד נותרו לתיקון לאחר סילוק משטר האפרטהייד. מאבק אחד עקשני ומשותף, המצריך שינוי חוקתי במדינות דמוקרטיות, עדיין לא צלח והוא חוקיות הקנאביס.
אצלנו היה זה נועם כוזר, חבר במפלגת הפיראטים ולוחם ותיק למען חוקיות הקנאביס, שקרא באותו היום שבו נקבע יום הזיכרון לנלסון מנדלה, לכונן גם את "יום השיכחון". יום בו נוכל לשכוח טראומות ופצעים אותם צברנו במהלך השנה. בשביל להבין את הרקע ההיסטורי של המאבק לחוקיות השימוש בקאנביס בישראל, חשוב להבחין כיצד החלפנו בטעות את המאבק הנדרש על 'חובתה המוסרית של המדינה כלפי אזרחיה' במאבק על 'הזכות האזרחית לשימוש".
מדינה בפוסט טראומה
מדינת ישראל פועלת באקלים אלים בו נדרשים אזרחיה לחיות בצל איום קיומי תמידי. מאז הקמתה, המדינה מגייסת על פי חוק, את צעיריה להגנתה מתוך תפיסה הישרדותית. עבור כל מי שחי כאן, החיים מלאי חרדה, רווים מתח והתמודדויות נפשיות כואבות. בקיצור, ישראל היא מדינה בפוסט-טראומה.
המדינה מודעת לכך ומאשרת לטפל במקרים קשים שהוכרו על ידה כפוסט טראומתיים בעזרת קנאביס רפואי – לרוב מדובר בנפגעי מערכות ישראל. השאלה היא מה עם כל היתר? עם כל אלה שמכחישים שהם כאלה, ואלה שגדלו להיות כאלה מבלי שבחרו בכך. מסובך? לא ממש. מדובר בנו. כולנו חולקים מציאות דומה אך חווים אותה באופן קצת שונה.
הבעיה גדולה יותר, אומר כוזר, כיוון שלא רק שהמדינה מתעלמת מאתנו, הפוסט טראומתיים הרגילים, היא אף מקשה עלינו, שופכת מלח על פצעינו, בכך שהיא מקיימת מידי שנה ימי זיכרון שנדמה שרק הולכים ומתרבים עם השנים. קשה לטשטש את הטראומות כיוון שימי הזיכרון מעוררים את הפוסט-טראומה מחדש ומקבעים אותה באופן עקבי שנה אחר שנה.
צריך לזכור איך לשכוח
שנת 1973 הייתה שנת מפתח בהיבט הפוסט טראומתי בישראל. מלחמת יום כיפור הכתה בנו וגלי ההדף שלה נמשכים עד היום. באותה שנה ממש, הוכנס הקנאביס לחוק הסמים המסוכנים והוכרז "סם מסוכן". כמה אבסורדי. דווקא בשנה שבה חווינו את הטראומה הגדולה בתולדותינו, גנזנו את המזור הכמעט יחידי שיכול לטפל בטראומה שכזו.
כבר אז היה ידוע שהקנאביס יעיל במניעה וריפוי מגוון מחלות ותופעות נפשיות כשכרוכות בחרדה, דיכאון, והשכחת מחשבות שווא. מעניין, דווקא תופעת הלוואי השלילית לכאורה של ה"סם המסוכן" – אבדן הזיכרון, היא תכונה הכרחית ומועילה לטיפול בהלם קרב ובפוסט טראומה.
האם אובדן הזיכרון הוא בעיה או יתרון? נעם כוזר מביא את דבריו של פרופ' רפאל משולם, חתן פרס ישראל לכימיה לשנת 2000 וגילה כי ישנם קולטנים במוח שתפקידם לקלוט אנדו-קנבינואידים, אותם חומרים המצויים בקנאביס, הפועלים כמשככי כאב ומטפלים בקשת רחבה של בעיות רפואיות. פרופ' משולם הוכיח כי אותו מנגנון המתקיים בגוף האדם באופ טבעי, הינו מנגנון חיוני. השיכחה שמעניק ה- THC הנה ברוכה.
המחקר של פרופ' משולם עם החזון של בן-גוריון, להפריח את הנגב (הוא לא ציין זן ספציפי) בשילוב המצאת הטפטפות יכול להפוך את ישראל למעצמה חקלאית-רפואית שמייצאת ידע ומזור לעולם. אור לגויים. אבל תופעת הסוטול שנקשרת עם צמח הקנאביס, מרתיעה את המתנגדים ובצדק.
אם עשירית מהמדינה תהיה מסטולית, סביר להניח שתופעת השכחה והטלת הספק בנרטיב תגבר וריכוזיותו של השלטון תפגע. מדובר באנרכיה מאיימת – לשכוח את כל מה שלימדו אותנו, הרי אנחנו אמורים לזכור ולא לשכוח. על בסיס הגילוי של פרופ' משולם, מציע כוזר לכונן את יום השיכחון, כנגד יום הזיכרון. אפשר לדמיין איזה אופי יישאו הטקסים ואיזה אבוקות יודלקו בהם, אך עיקר הדגש ביום זה יהיה על הלשכוח.
עכברים עם ג'וינטים
אחד המחקרים משנת 2012 שהתפרסם במגזין האינטרנטי "קנאביס – מגזין עם כיוון" של החוקרת צ'יה ז'אנג מקנדה, גילה עליה של 40% ביצור התאים במוח אצל עכברי מעבדה עקב שימוש במינון גבוה של THC. העכברים קיבלו את המינון פעמיים ביום למשך עשרה ימים. ממצא נוסף הצביע כי העכברים גילו פחות חרדה ודיכאון.
עכשיו שחזית המחקר הרפואי מגלה ומוכיחה את יעילותו של הקנאביס בטיפול מגוון בעיות רפואיות ונפשיות, סוד שהיה גלוי להרבה אנשים במהלך ההיסטוריה עוד לפני אלפי שנים, ראוי לחזור ולבדוק את יתרונות השימוש בו. כיוון שהיעילות הרפואית הוכחה, הרי שהוא צריך להיות זמין לכולם, בעיקר לאלה שתפישת עולמם מעדיפה צריכת מוצרים טבעיים על פני מוצרים כימיים, עליהם מתבוססות רוב התרופות הקיימות כיום בשוק. הניסיון להפריד בין שימוש רפואי לשימוש שנועד כביכול לצרכי התמסטלות ושעשוע הוא מגוחך ומטשטש את האחריות האמיתית של המדינה והיא לדאוג לתושביה.
תיקון למגילת העצמאות
המאבק למען הקנאביס הרפואי אמנם יצא לדרך, אבל הוא מחמיץ נקודה בסיסית בתפיסה המוסרית שלו. לא מדובר במאבק על זכות שהמדינה צריכה להעניק לנו, אזרחיה, אלא על חובה. לא מדובר פה במימוש זכותו של האזרח לעשן צמח כזה או אחר אלא על מילוי חובתה של המדינה כלפי אזרחיה.
אין זה עניין להקל בו ראש, נהפוך הוא, יש לתבוע מהמדינה לשאת באחריות למצב אותו היא עצמה הביאה על אזרחיה, ולדרוש ממנה לטפל בנו בהתאם. עליה להכיר בזכותו הבסיסית, הטבעית, והביולוגית של צמח הקנאביס לגדול ולשגשג ובכך לאפשר לנו לזכור את מה שמטיב איתנו, ולשכוח את מה שמרע לנו. למגילת העצמאות צריך להוסיף שתי מילים וכל 'בעיותינו יפתרו': דמוקרטית ו… שואפת לטוב.
