"אף אחד לא חשב בכלל שאני אהיה זמרת. חשבו שהתפלפתי": ראיון עם אקו

מאת:קרן קלמיס ואליה עוזרי ועידן כץ ברנדלר
שתפו

אקו עומדת כפופה שיערה מתנפנף על רקע לבן. לבושה מכנס אדום וז'קט שחור
הרבה יותר מרק מילים. אקו | צילום: עומרי רוזנגרט

"ברוב הראיונות שלי ישאלו אותי 'איך זה להיות אישה בעולם ההיפ הופ?' זו שאלה מאוד מקטינה. אף פעם לא ישאלו את רביד (נצ'י נצ') 'איך זה להיות גבר בתוך עולם המוזיקה?' איזו שאלה מטומטמת". ראיון עם אקו אריאל מורגנשטרן, זמרת ויוצרת היפ הופ

את אקו אנחנו פוגשים תוך כדי היציאה מאולפן ההקלטות. "עבדנו עכשיו על הפסקול של העונה השנייה של 'המפקדת'", היא מספרת, "אבל יותר מזה אני לא הולכת להגיד כלום". לפגוש אמן תוך כדי יצירה הוא אחד היתרונות המעטים שיש לראיון דרך הזום, המאפשר לקבל הצצה לא מסוננת לחיים של אדם. אקו אריאל מורגנשטרן היא זמרת ויוצרת בתוך עולמות הראפ והאינדי, שגם עושה שיתופי פעולה עם נגה ארז, ג'יין בורדו ושירי מימון. אלבומיה מכילים שירים באנגלית ובעברית, וב-2018 פנתה לכיוון לא שגרתי והוציאה אלבום עברי לחלוטין ("אחת", מפיק: שאנן סטריט). היא ידועה בזכות שירים כמו "שמש" (2017) ו"בוס" (2018), ולאחרונה זכתה לפופולריות מוגברת בעקבות פסקול העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה "המפקדת" ("כאן", 2021) שיצרה עם המפיק תומר כץ. אקו מדברת אתנו תוך כדי הליכה במסדרון אולפן ההקלטות, שדרך חלון הזום מזכיר לנו מקלט שכונתי.

רן דנקר: הפרפורמר שהמציא את עצמו מחדש

נועה קולר בראיון בלעדי למעמול: "כל דבר שאעשה לא יהיה טוב כמו 'חזרות'"

אביב בכר: יוצר לעצמו אביב חדש

דניאל סאן קריאף: לא דומה לאף אחת אחרת

מה שמעת לאחרונה שאמרת עליו "וואו"? 

"אני מתרגשת מדברים פשוטים. ממש לא מזמן קפצו לי שלוש בנות מאיזה מושב או קיבוץ שקוראות לעצמן 'עלמות'. זה היה קצת כמו הבנות נחמה 2.0 וזה היה עשוי מעולה. בכללי, בגלל שאני עושה המון מוזיקה וזה נהיה עבודה אז אני אקשיב יותר לתדרים וטקסים או מנטרות, משהו עם אנרגיה נעימה כזו שחוזרת על עצמה".

"אף אחד לא חשב שאני אעשה מוזיקה". "עיניים אליי", מתוך פסקול "המפקדת" | מתוך: YouTube

 יש תכנונים לאחרי הקורונה?

"אני עובדת על שיר חדש שאני רוצה להוציא בקרוב, בטח אוציא עוד כמה סינגלים השנה ואת האלבום של המפקדת או סדרה לא יודעת. לאט נאספים שירים לאלבום בעברית, אבל קודם אני מתכננת להוציא כמה שירים באנגלית. לתת השנה יותר במה לאנגלית".

למה?

"מרגיש לי שאני רוצה להיות כל הצבעים שלי, שהם גם עברית ואנגלית. אחרת אני מרגישה שאני חוטאת למטרה, אני מקווה שהקהל שלי יקבל את זה. כמה שנים שאני מתעסקת בכתיבה בעברית, משייפת את הכלי ובא לי להביא את האיכות הזאת לכתיבה באנגלית. כשכותבים בעברית זה מאוד חשוף ומושך למקום של אמת אותנטיות ורגש, מצד שני, בעברית יותר קשה לי להביא דמות, אז באנגלית לפעמים יש יכולת לעשות משהו שהוא לא פחות עמוק, אבל פאן וזורם. העברית היא שפה מטורפת, קדושה ומתנהגת ככה. היא נותנת לך בראש. באנגלית גם אפשר לשנות מילים נגיד להגיד חצי מילה כי בא לי ויבינו את הכוונה שלי. בעוד שבעברית, את לא יכולה לעשות סלנג באותו אופן, זה פחות נשמע טוב באוזן.

את מדברת על ההבדל בין עברית לאנגלית, יש הבדלים נוספים בין ראפ אמריקאי לישראלי?

"כולנו מחפשים משהו אותנטי. נראה לי שזה משהו מאוד ישראלי. ברגע שההיפ הופ הפך להיות פורמט לגיטימי ובטח אחרי מה שרביד וטונה עשו, הם הצליחו לשלב את זה וזה הפך להיות היפ הופ ישראלי. זה יפה לראות את ההתפתחות של כל דבר. אני למשל מביאה דברים שהם יותר אמריקאיים, ולאט לאט הם מצליחים לקבל חיבור עם הישראליות. בארץ יש גם הבדל בין גברים ונשים, לגברים מותר לעלות להופעה גדולה בטי-שרט וג'ינס, אבל זה לא משהו שאישה תעשה. בכלל בכל הנושא של הסטייליניג יש איזו שמרנות, כאילו מה הם תופסים עליי תחת שהם מתלבשים ככה. אנחנו עדיין באיזה ערך של צניעות שאם אדם מתלבש באיזו טווסוּת סימן שהוא לא צנוע. זה כנראה קשור איכשהו לקיבוצים ולכל ההתהוות של מדינת ישראל".

איך זה להיות ראפרית בישראל?

היום צריך לעשות יותר, להיות One man show. אני עורכת סרטונים שלי, עושה גרפיקה אם צריך, ולמדתי לתקלט ולהפיק. אני חולשת על הרבה דברים בתוך הדבר הזה. ברוב הראיונות שלי ישאלו אותי 'איך זה להיות אישה בעולם ההיפ הופ?' זה שאלה מאוד מקטינה, כי היא ישר מצמצמת אותי להיות משהו בתוך משהו, אף פעם לא ישאלו את רביד (נצ'י נצ') 'איך זה להיות גבר בתוך עולם המוזיקה?' איזו שאלה מטומטמת נכון?"

על מה את הכי אוהבת לכתוב?

"לכתוב זה סבל. רואים לך, אתה פתוח, זה נורא. אני אוהבת להמציא מוזיקה. להקליט באולפן ולהמציא קטעים זה הכי כיף בעולם".

רקדנית, יוצרת וראפרית עם סטייל לפנים. בקיצור "בוס". אקו | מתוך: YouTube

אם לא מוזיקאית, מה היית?

"כשהייתי טינייג'ר הייתי רקדנית בכלל אז נחשפתי להיפ הופ ורקדתי היפ הופ. גנבתי דיסקים לאחותי הגדולה. משם התחיל החיפוש העצמי דרך לורין היל מהפוג'יז וסאבליים. היום אני מבינה שאני מתאימה לעולם הקולנוע: עריכה, בימוי, הפקה. אבל תמיד חשבתי שאהיה מעצבת אופנה".

את סוג של מעצבת אופנה עכשיו, לא?

"כן, האמת שאני רוצה להתחיל לעשות עוד דברים מתוך המקום הזה. פעם היו לי מחברות שלמות של עיצובים שהייתי עושה. הייתי ציירת המון שנים, אף אחד לא חשב שאני אעשה מוזיקה, אף אחד. באמת חשבו שאני אהיה אולי מעצבת גרפית".

אז את לא הסיפור של הילדה שתמיד שרה במקלחת וכולם אמרו שתיהיה זמרת?

"אני הסיפור של זאת שהייתה עולה לבמה מגיל פצפון והייתה קוברת. אבל לא הייתי שרה. הייתי יותר בריקוד. פעם אחת עליתי לשיר מול כל בית הספר קפאתי וגמגמתי לגמרי. כשלקחו אותי לשיעור פסנתר זרקתי על המורה את הקלידים. אז לא ראו איזה עתיד במוזיקה, אבל תמיד הבמה משכה אותי. הייתי עולה לבמה ופשוט נדלקת. אפילו פרסמתי בפייסבוק סרטון ששלחו שלי שאני בת 7, עליתי לבמה בלי פלייבק פשוט שרתי ונתתי בראש".

מתוך המגזין "מעמול" המודפס, גיליון 13.
אירוע ההשקה של המגזין יתקיים בחמישי הקרוב, 9.6, בתיאטרון "הסימטה" ביפו, בשעה 17:30.


שתפו
קישורים לתגיות וקטגוריות

כתיבת תגובה