סצנת הטראנס שינתה את פניה והפכה להיות מנת חלקם של רבים. השינוי מסתבר, הוא בכיוון אחד בלבד, אין דרך שמובילה חזרה אל המקורות
רק כשאתה מרגיש חופשי באמת, אתה מצליח להבין את המשמעות של המילה אושר. אתה מוצא את השקט שלך בתוך כל הרעש ומגיע לנקודת חיבור אמתית עם עצמך. העבר והעתיד מתגמדים והופכים להיות ריקים ממשמעות. כל מה שחשוב באותו הרגע הוא הווה והקיום שלך בו. זוהי תמציתו של הטראנס. התחושה העל חושית הזאת פועמת בחוזקה בלבבות האנשים המאושרים ברחבה, ששמים הכל בצד ופשוט מתמסרים לרגע.
כשז'אנר הטראנס הגיע לארץ בסוף שנות השמונים, הוא היה סוד שמור שמעטים שמעו עליו ולקחו בו חלק. הז'אנר הביא עמו את בשורת החופש והאהבה, ובעיקר שימש כאסקפיזם מהמציאות הישראלית. היום, בשנת 2016, אין אדם שלא היה, או לכל הפחות שמע על מסיבות טבע. מתנועה פרטית ומחתרתית הפכה סצנת הטראנס בארץ לתנועה המונית, ממוסחרת וחסרת ערך מוסף.
טראנס לחופש
האופי המחתרתי והסודי של מסיבות הטבע השתנה במהרה בשנות התשעים, וההתקהלויות הקטנות הפכו למסיבות ענק רבות משתתפים שכוללת קהל יעד רחב ומגוון. מסיבות הטראנס הפכו למעצמה ענקית שקראה לממסד לשנות את הגישה המסרסת כלפי התופעה, שנחשבה למפוקפקת. הרדיפה של מסיבות הטבע, גרם למעשה לאפקט הפוך. ההתעניינות והמודעות סביב העניין רק הלכו וגדלו. בשנת 1998 החליטו חובבי הטראנס להיאבק על זכותם ולהעלות את העניין על סדר היום. אלפי מפגינים הגיעו לכיכר רבין להשמיע את קולם, כשברקע מתנגנת מוזיקה אלקטרונית, וזעקו את הסיסמא "תנו צ'אנס לטראנס".
מאז, סצנת הטראנס בישראל של 2016 הגיעה למצב אפוקליפטי. צ'אנס, אמנם לא נתנו לה, אבל זה בהחלט לא מונע ממיליוני אנשים לפקוד מסיבות טבע מידי סוף-שבוע, למרות הבירוקרטיה הקשה והפשיטות הרחבות של המשטרה על המסיבות. ובניגוד למה שהממסד מתעקש להציג, הסצנה לא הפכה לנרדפת בגלל הסמים (שמככבים גם בסצנות מוזיקה אחרות), אלא בגלל העובדה שתופעת הטראנס הביאה עימה ערכים שמערערים על הסדר הציבורי הקיים, ודוגלים בערכים שחותרים תחת הנורמליזציה כמו אהבה, שלום, חופש וסובלנות כלפי האחר. יש חשש מאזרחים הומניים, רחמנא ליצלן, וגרוע מכך, מכאלה שמאמינים בשלום אמתי וחושבים שהוא אפשרי.
תרבות הטראנס בארץ, מעולם לא זכתה לכבוד ולמעמד שלשמם היא ראויה. מספר אמני הטראנס הישראלים שזוכים להכרה בינלאומית, היא בלתי נתפשת ועדיין, בישראל 2016 מסרבים להכיר בז'אנר כאמנות. הממסד והתקשורת, ראו בה עשב שוטה שיש לעקור מן השורש במהירות. לא די בכך שהמוזיקה לא קיבלה התייחסות באף מדיה ציבורית, האזכורים היחידים למסיבות הטבע בתקשורת, דווחו תמיד בהקשר שלילי. ולמרות הכל, ואולי אפילו בזכות אותו ערפל שהיה סביבה, הסצנה פרחה וגדלה.
במובן מסוים אפשר לראות בזה את ניצחון הטראנס. אבל כל ניצחון, הוא גם תבוסה והקורבנות, רבים מידי מכדי לספור. ככל שסצנת הטראנס התרחבה ותפסה תאוצה, עלתה גם המודעות, והסצנה מצידה חיבקה באהבה את כל מי שרק רצה להיכנס לתוכה, ללא שום הבדלי דת, גזע, גיל ומין. הפתיחות וחוסר הגבולות שאפפו את הסצנה ואפיינו אותה, בראשית התפתחותה לא היו קודים מובהקים של התנהגות, וכל אחד יכול היה להיות מי שהוא, להתלבש איך שעולה על דעתו, ולפזז לרקע הצלילים בצורה מוזרה וחופשית. אולם כיום, המצב השתנה. מאחר ותחושת השייכות לתופעה מחתרתית הפך לדבר שהקהל הישראלי צמא אליו, השתלטה תרבות המיינסטרים על האנדרדוג והפכה אותה בדיוק למה שהיא לא – סצנה ממוסחרת ומזויפת ומסורסת.
טראנס להמונים
לאור העבודה שלא קיימת סלקציה, המוני אנשים גילו את המקום השמור והמפיקים הבינו שזהו עסק כלכלי שיכול לגלגל מיליונים. ואכן, הקפיטליזם נותן את אותותיו ומשתלט בין היתר גם על מסיבות הטבע. הסצנה צברה קהלים שלא בהכרח מזוהים עם מוזיקת הטראנס ושכל רצונם מסתכם בלשים קרטון או טיפה על הלשון שישלחו אותם רחוק רחוק, אל מעמקי התודעה. המוזיקה המתנגנת ברקע, היא מבחינתם עניין שולי. מאירוע מחתרתי, הדוגל בערכים של אהבה וחופש, הפך הטראנס לקונצנזוס מפלצתי שאינו מייצג את האג'נדה המקורית.
המסיבות כיום מונות עשרות אלפי משתתפים מיוזעים שלפי תנועות הריקוד האגרסיביות נדמה כי הם נלחמים באוויר. כולם נראים, רוקדים ומתנהגים אותו הדבר, בלי שום חידוש, בלי שום אותנטיות, בלי שום אמת. בסצנת הטראנס מעולם לא היו מעורבים מקרי אלימות, אולם עקב הגעתה של אוכלוסייה 'לא רצויה', היא הפכה לזירת אגרוף אגרסיבית ואלימה. אין מהות. אין תוכן. אין יופי. הדור החדש של הטראנס, הוא דור שימכור את עצמו בשביל כמה ריגושים נגישים ומהירים.
לא משנה כמה הקהל האלים ינסה להתחפש וכמה מסכות הם יעטו על עצמם, הם לעולם לא יבינו שההבדל בין אוהבי הטראנס אליהם, הוא בחשיבה, בתפישה, בתודעה ואת זה – אף אחד לא יכול לקחת למי שזורם לו טראנס בוורידים במקום דם. המוזיקה האלקטרונית, שעומדת במרכז הסצנה – היא המהות של כל התופעה. היא זאת שמחברת בין הטבע לנפש האדם ומהווה השראה לכל אוהבי הטראנס והחופש.
הגרוע מכל כבר כאן, ואין אחד שיתפלא אם המוזיקה האלקטרונית תוחלף במהרה במוזיקת מועדונים וביניהם לבין האדמה, יפרידו חמש עשרה סנטימטר עקב. סצנת הטראנס שקיימת בארץ הפכה ממקום קטן מלא באנשים חתרניים, להיות מנת חלקם של רבים. השינוי הוא בכיוון אחד. אין דרך שמובילה חזרה אל המקורות, חלפו להם הימים הפשוטים שכמה מאות אנשים מצאו עצמם בטבע לבד. נעלמה הפשטות שבזרימה למסיבת חברים מצומצמות. נהרסה המהות העיקרית של הטראנס והסצנה כיום נמצאת במרחק שנות אור מהתמימות והטוהר שהיו בה בהתחלה.
